כתבתי את השם שלך
בשורה של המוטבים
בביטוח החיים.
הרבה יותר קל לי
לתת לך אותי כשאני כבר לא אהיה פה.

ונורא רציתי להיות שם כשתקבלי
שיחת טלפון מעורך הדין שיודיע
לך בדבר המוות הטראגי שפקד אותי
טרם עת.
תמיד טרם עת.
ואז ההפתעה הזאת על פנייך
הוא השאיר לך הכל.
מוטבת.
וכל דבר שעשית מאותו יום ואילך
היה לי בו חלק
אפילו כששמחת, אני ידעתי שזה בזכותי.
ילדותי. אני יודע.
בזכותי! ובזכות חברת הביטוח כמובן.

אני כל כך אוהב אותך,
ומה שמוזר לי הוא
שהרבה יותר קל לי לתת לך אותי
רק כשכבר לא אהיה פה.
מוזר אפילו יותר מאשר לדמיין אותך
מקבלת אותי.




אז מה אם המבנה הוא של שורות קצרות - עדיין מונולוג