זה שיר שכתבתי על דוד שלי זכרונו לברכה...
...אין עוד מה לומר...

בית 1:
כשהגעתי הביתה לא הבנתי דבר
ישבו בסלון באווירה כה קודרת
עצובים ובוכים הם מבלי לדבר
ורק אז שמתי לב שמישהו חסר
והבנתי והפנמתי ובכיתי נורא

פזמון:
לא אל תלך אל האור הלבן
תשמע קולי אני כבר צורח במובן
שתחזור מכל הזוהר ששם
רק תחזור!!!!

בית 2:
לא הספקתי לומר לך הכל בחיים
לא הספקת לשמוע שאותך אוהבים
ואתה כה חסר ואין עם מי לדבר
על דברים שרק אתה היית מבין
ומאותו הלילה החיים הפכו לחשוכים

פזמון

בית 3:
כה קצרות הן השנים
שחולפות על פנינו כל הזמן
אך אנו לא רואים ולא מעריכים זאת
(את הזמן היקר שנשאר מהחיים)
ובסופו של דבר תמיד מצטערים

פזמון (x2)