השגרה מקיפה אותי במאות פרצופים אפורים,
תשעים אחוז טלפונים - ענייניים.
שלשום הזמנינו אותי לשיחה
והבטיחו תפקיד עם שם מפתה ומשרד משלי.

עיתון של אתמול מונח לי על השולחן,
עליו כתם קפה וכמה פרורים.
אתמול התחלתי לכתוב יומן,
תשעים אחוז זמן - עבודת נמלים.

שגרה של בדידות בין עשרות אנשים,
נדב קיבל סטירה על רקע יחסי עבודה.
האם יש כאן משהו ששווה להזמין
הביתה לוויסקי ושחמט?

בזמן האחרון, החדשים התחילו להשתלט על הרדיו,
וכבר כמעט ולא מתנגן כאן 88 FM
אני עולה למעלה בלי לדלג על גופות,
מרפק פה, מרפק שם עוד לא הרג אף אחד.

החורף עוד לא התחיל,
עוד לא בסדר להיות עצוב.
אני רוצה לצאת,
ולא דרך החלון.