נשמתי דרכך.
נתת לי פרופורציה חדשה לגמרי על החיים.
ויתרתי על המון.
שיניתי את עצמי, את דרך חיי.
השקעתי.
סיפרתי.
צחקתי.
בכיתי.
נסעתי.
נתתי.
השתדלתי לא לקחת.

לא תכננתי.
כמו שאמרת, זרמתי.
לא חשבתי.
לחשוב עושה כאב ראש, את זה למדתי ממך.
אז לא חשבתי, פשוט המשכתי.
אבל התאהבתי.
ולמרות שהכל הגיע מהכיוון שלך
כל תנועה, כל מילה, הכל היה יוזמה שלך.
כל נגיעה.
כל מחשבה. הכל יוזמה שלך.
ואז, ככה פתאום, נעלמת.

ואני נשארתי חבול, כואב ועצוב.
וכשהנחתי את הראש לבכות
הבנתי שהכל היה לחינם.
ועכשיו, עכשיו אני בוכה,
ואז מניח שוב את הראש
ומודה לאלוהים שיש לי אותך
ושהפרופורציות הללו נגמרו מזמן.
עכשיו אני נושם דרכך.