המוות א' (האהבה)
הראשון
היא עצובה. בחור חיוור מהפלוגה נשק
לה לפני שנפל קורבן
למוות
השני
הוא עצוב. נער כסוף נשק לו לפני
ש
פגש במותו.
(המוות עצמו הכחיש את כל העניין).
---
מרחוק הרסנו את הכפרים ואת הפרדסים רק מעצם
המחשבה.
לא נולדו ילדים.
לא נערכו טקסי הלוויות.
היה מצחיק
ואנחנו צחקנו ונגענו
ופיתולי הכביש פסקו להיות
מפותלים.
המוות ב' (אמא)
כבר שש בבוקר ועוד
מעט אימי תקום ובידה האחת סכין
ובידה האחרת חמאה ותשאל
איזה צד למרוח ואיזה צד
לפרוס ואני
אסתכל עליה וארצה לכרות
לה את שתי הידיים
על כך שהולידה אותי בתום ובגבורה ובתופת
אושר נורא.
המוות ג' (הלב)
דודה של א' התאבדה.
א' אימצה אל חיקה את מגע האש, בכתה מעט,
הרימה ראשה, חייכה ואמרה:
"מחט".
ובאותו הרגע (בדיוק באותו הרגע)
הלבבות, שהיו כאגרופים קטני-מידה, נפתחו
כזרועות קטועות, ובקשו להאחז בשירה
האיומה והנוראה הזאת.
זאת שירה של מטורפים
א' אומרת
והלב שלה לא מתקרב לגודל של
אצבע קמוצה.
(הלבבות של האנשים שהדודות שלהם לא התאבדו
לא מבינים את זה בכלל).
עייף ונורא מסיפור סיפורים אני
חוזר למיטה
וחושב: איזה פסטיבל יפה של אורות כבויים.
המוות ד' (האושר)
אני (יונתן) עליתי שני קילו מבורכים-מבורכים.
יופי מבוקש בקצות האצבעות
וקצות האצבעות חוצות את משטחי הבטן.
אני (יונתן) משקר בקשר לזהותי.
חסויה תשאר. המילים,
חלו באיידס.
שרפנו את הכיסאות לאות הזדהות.
איזו בדידות מטורפת זו של אחד לאחר
בדידות של טעויות
בדידות של
קלישאות נוראיות שאין לתאר.
(סתם דברים מדצמבר.)
|
