רעם מסתורי נשמע בשמים, בלי ברק הזהרה. היא מסתכלת למעלה,
כנראה מתוך אינסטינקט - כי גם אם היתה יכולה לראות את השמיים
האפורים, אי אפשר לראות רעם. אחת, שתים, שלוש, ארבע - חושך.
היא נבהלת. שלוש, ארבע - להב של גפרור מדליק להבה של נר. היא
מביטה בנר עד שהגפרור כמעט וכלה ומאימת החום היא שומטת את
הגפרור לרצפה. היא נכנסת לתוך פיג'מה דקה וארוכה, נוטלת את הנר
והולכת לכיוון ארון החשמל. היא מעולם לא הייתה במרתף, אך כעת
היא לבד. בדרך הנר צונח ארצה מבהלה של עכבר. 'שיט', היא פולטת
מבין שפתותיה. גפרור נוסף נדלק. ריח הגופרית מתפשט. היא מגששת
אחר הנר. מכבה את הגפרור. היא מגיעה לארון החשמל ופותחת אותו.
מאחוריה החושך נראה חשוך ואפל יותר. היא מסובבת את הראש בצורה
אחורית ומגלה שני צללים של עצמה משקיפים עליה. היא מניחה את
ידה על הידית לכיוון מעלה. שואפת אויר, נושפת אויר ובתנועה
עדינה עוזבת את ידית מפסק החשמל. ממשיכה לפלס את דרכה באור הנר
לעבר המדרגות. חוזרת לחדרה ומכבה את הנר. חושך מוחלט. היא
שכובה על המיטה, שואפת אויר, נושפת אויר, עוצמת עיניים.
אחרי שבוע נמשתה גופתה הפצועה מהמים.