דורכת על עצמה מנסה לפלס דרך שתוביל אותה לאנשהו. היא קוראת
לזה, 'סוף', אבל זה סתם שטויות. היא עומדת בקצה וצוחקת על
כולם, 'תראו, הגעתי לפה. הגעתי לפה לבד!'. אני מפחדת לחשוב למה
היא מאושרת ברגע הזה. למה אף אחד לא מעז לגלות לה את האמת. צל
של ספק משתרע בין כל החושך הזה, כהה יותר, מבליט את מה שנשקף
ממנה. אני רואה אותם מנסים להתכחש, נשענים על עץ נשגב ומחכים
לצעד הבא. 'הייתם רוצים שאני יעשה אותו, נכון?' קלסתר פניה
השתנו במרקם כחלחל... 'זונה', היא זורקת לעברי, 'גם את שותקת'.