[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יובל נטע
/
היום האחרון

מה תעשה ביום האחרון של החיים שלך?

אתה תקום בבוקר. תישאר עוד קצת להתפנק במיטה, מכורבל בשמיכה
בתנוחת עובר, חצי מנומנם, כמו שאתה כל כך אוהב.
אחרי חצי שעה תקום לאט מהמיטה. תסיט מעלייך את השמיכה, ותיכנס
לחדר האמבטיה.
באיטיות, הרי אין לך לאן למהר, תצחצח שיניים, תשטוף פנים,
תתגלח. תחייך למראה חיוך קטן, חיוך אחרון.
תלך למטבח, תכין לעצמך כוס קפה, בדיוק כמו שאתה אוהב. והקפה
יהיה מושלם, קפה של בוקר, קפה אחרון.
ואתה תתלבש, כמו כל יום רגיל, ואתה תצא מהבית בפעם האחרונה.
ואתה תלך, ואתה תראה, כי אתה תסתכל, ואתה תחייך, ואתה תשמח. כי
זו הפעם האחרונה, אז למה לא.
ביום האחרון לחיים שלך אתה תעמוד ביציבות מדהימה ותוציא את
הגיטרה מהנרתיק, והניצוץ שבעיניים שלך ינצנץ, בפעם האחרונה.
ואתה תלטף אותה, ותחזיק אותה במקומה, מוכנה לנגן. מוכנה, בפעם
האחרונה.
ואתה תתחיל לפרוט עליה, האצבעות שלך נעות בקצב מהיר על המיתרים
החדשים.
העיניים שלך ייסגרו באינסטנקטיביות רגועה, רוגע של סופיות,
רוגע אחרון.
וכל העולם ייעצר מסביב, ורק אתה זז, אתה בפסט פוורוורד.
וכל העולם היום אצלך, אתה יודע את זה, אבל אתה יודע מה? מספיק
לך מה שיש לך, החלקיק הקטן של העולם שבאמת באמת שלך, לא רק
ביום האחרון שלך, אלא תמיד. בעצם, אתה לא יודע, אבל אתה תדע,
בפעם האחרונה.
והיום האחרון של החיים שלך יהיה כל כך מאושר, וכל כך מושלם,
שמתישהו תשכח שזה היום האחרון שלך. וכשתיזכר, תתאכזב מעט,
ואז על פניך יופיע המבט שלך, שאומר לי כל פעם שמשהו לא בסדר.
והמבט הזה יופיע, לשנייה, השניה האחרונה.
אבל מספיק מהר הוא יתחלף בחיוך, החיוך הרגוע שלך, בפעם
האחרונה.
ואתה תחזור הביתה, ותלך לישון. והפנים שלך כמו פנים של מלאך,
אבל עוד כמה דקות זה כבר לא יהיה כמו. עוד כמה דקות אתה מלאך.
והיום האחרון של החיים שלך יהיה כל כך מאושר, וכל כך מושלם,
אבל עדיין הוא יהיה האחרון.
וביום שאחריו כבר לא תהיה פה.
כבר לא יהיה כלום.
כבר לא תהיה אתה.

מה תעשי ביום האחרון של החיים שלך?

את תקומי בבוקר. בתנועה מהירה תעיפי ממך את השמיכה.
היום היום האחרון, יש לאן למהר. יש דברים לעשות.
תצחצחי שיניים מהר, לא תשימי לב למעשייך. תזרקי על עצמך את
הבגדים הראשונים שתמצאי בארון, ותצאי מהבית בשמחה, בפעם
האחרונה.
חיכית ליום הזה כל כך, ועכשיו שהגיע את מרגישה שהעולם בידיים
שלך, רק שהוא גדול מדי, לא מצליחה לתפוס את כולו. אבל את בהחלט
מנסה.
בהליכה-ריצה תעברי ממקום למקום, מאיש לאיש, מנסה להספיק הכל
ומפספסת חצי בדרך.
והרגליים שלך יתבלבלו, ואת תיפלי על המדרכה הקרה. תיפלי בפעם
האחרונה.
והפנים שלך, מוצמדות למדרכה הקרה, פצועות, ישקטו סוף סוף
וינשמו לרווחה. חיוך דק על השפתיים שלך.
העיניים שלך ייסגרו באינסטנקטיביות רגועה, רוגע של סופיות,
רוגע אחרון.
ואת תדעי הכל, פתאום תדעי הכל.
וכל העולם מסביבך זז, כל העולם בפסט פוורוורד, רק את דוממת, רק
את עוצרת.
והחיוך הדק יתגבר לצחוק מתגלגל, ואת תקומי, ותנערי את האבק
מהבגדים, בפעם האחרונה.
וכל הפצעים שלך, מכל הנפילות שלך, כל הפצעים המדממים שלך,
פתאום ייעלמו, ייאחו.
ואת תהיי מאושרת, מאושרת בפעם האחרונה.
ואת תמשיכי לעבור מאיש לאיש, ממקום למקום, כי ככה את, אפילו אם
זה בפעם האחרונה.
אבל הפעם לא תנסי להספיק הכל, את כבר יודעת שלא תוכלי. והפעם
לא תפספסי חצי בדרך, כי תקשיבי באמת, בפעם האחרונה.
ואת תחזרי הביתה, אחרי היום האחרון בחיים שלך, שהיה כל כך
מאושר ומושלם, בפעם הראשונה, אבל גם האחרונה.
היית מאושרת באמת בפעם האחרונה. אבל גם זה נחשב.
ואת תחזרי הביתה, ואת תלכי לישון, והפנים שלך כמו של מלאך.
בפעם האחרונה, עוד כמה דקות יהפך הכמו למציאות. עוד כמה דקות
תהיי מלאך.
והיום האחרון של החיים שלך, כמה מאושר ומיוחד שהוא היה, היה
האחרון.
וביום שאחריו כבר לא תהיי פה.
כבר לא יהיה כלום.
כבר לא תהיה את.

מה אני אעשה ביום האחרון של החיים שלי?

אני אקום בבוקר. אני אתחבא בתוך השמיכה, כמו כשהייתי ילדה.
אני אחייך, חיוך גדול, בפעם האחרונה.
ויחד עם החיוך, הדמעות משאירות פס רטוב על הלחי, בפעם
האחרונה.
וביום האחרון שלי אני ארוץ,
וביום האחרון שלי אני אלך לאט וברוגע.
וביום האחרון שלי אני אראה הכל,
וביום האחרון שלי אני אפספס חצי בדרך.
וביום האחרון שלי אני אעמוד ביציבות מדהימה,
וביום האחרון שלי אני אפול על המדרכה.
וביום האחרון שלי יהיה לי הכל ולא יהיה לי כלום,
אני אדע הכל ואדע שאני יודעת רק כלום.
וביום הזה אני אקשיב באמת ויקשיבו לי, ואני אחייך ואני אבכה,
אני אזוז מהר, בפסט פוורוורד, ואני אעצר לי לבד, כשכל העולם
מסביבי רץ.
בפעם האחרונה.
וביום האחרון שלי אני אחזור הביתה, בפעם הראשונה בחיוך.
וביום האחרון שלי אני אלך לישון, עוד כמה דקות אני אהיה מלאך.

והיום האחרון של החיים שלי, אולי יהיה מאושר, אולי יהיה מיוחד,
אולי יהיה מושלם.
רק אם אתם תהיו שם, בפעם האחרונה.
רק אם אתה תהיה שם לידי.
אבל היום האחרון של החיים שלי יהיה היום האחרון של החיים שלי,
ויום אחריו כבר לא אהיה פה.
כבר לא יהיה כלום.
כבר לא יהיה אני.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אח, כשהייתי
ילד.. איך הייתי
מתעלל בגננת חוה
ואחר כך במורה
יוכבד.
והילדים, כולם,
היו פוחדים ממני
ותמיד נתנו לי
לנצח
בגוגואים..
אין , אין,
ישראל היה מלך
הילדים.

אחד ישראל,
נזכר בנוסטלגיה
בילדותו


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/1/04 18:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יובל נטע

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה