נפגשנו סמוך למסעדה שהייתה סגורה. טיילנו  ברגל אני  זקוף היא
נמוכה  וחמודה אחר-כך נהיה  קריר ונסענו לאבן - גבירול.  בבית
הקפה  לא התאפקה  ותפסה בכף ידי - 'אני חייבת לגעת בך', ואני
נרתעתי -  'היי, אנחנו  בבליינדייט, לא !? '.  אז האמא לשני
הבוגרים סנטה בי - ' מתחילת הערב אני רק מתכננת איך לחבק
אותך'. היא נקשרה במבט הראשון ואני עדיין נבהלתי כשהודיעה שלא
חייבת לחזור לביתה  ומאוד תשמח להיות איתי בשישי שבת - רק
התפללתי  שיהיה בסדר במיטה.
דפנה. אחת ויחידה.  
היא קראה לי 'אבי-לה' ואני התמוגגתי כשסובבה את מחוגי שעוני
לאחור כל דקה פנוייה רצה אליי, אל הגבר שלה, אל האריה שלה.
אהבה את הדירה, את מכונת הקפה, 'אצלך כל כך נעים', 'השקט שלך',
'אני מרגישה בטוחה'. הייתי בעננים. היא נתנה לי לשלוט, להדריך
אותה, להוביל בה, אהבה להתפרקד תחת השמיכה, לא רוצה לעשות  רק
ליהנות  מהשלווה, בלי לחץ, בלי עבודה. הילדים אצלו.
'זמן איכות', חזרה ואמרה, 'זמן איכות'.
ואני?  

בחלוף שישה חודשים כשהרגשתי את החבל מתהדק על צוארי היכה בי
פרץ אלים של אנוכיות צרופה. היא לא שאלה 'למה' רק הפטירה
'הרגשתי שמשהו עובר עליך', דמעות חנקו את גרונה כשאמרה 'תודה
על מה שעשית בשבילי', אספה את הדברים ונעלמה.
אחרי שבועיים, כשהעזתי להסתכל על עצמי בראי הודיתי בטעות
האיומה. עמדתי ודיקלמתי - 'בחיבוק שלה, בעיניה התמימות, בשערה
הפשוט, צפרניה הלא-עשויות, ריח עורפה, לחייה הסופגניות, משקפיה
המרובעות, עורה החלק, הג'ינס המתוח, ירכיה החמות, תנוחתה אליך,
הגירגור המתמיד, איך שייללה. לא הבנת שהיא החתולה שלך?
אידיוט'.  
התמונה שהאירה שוב ושוב את  מחשכי מוחי היתה של אותו לילה
כשהתעוררתי וידי מונחת לראשה וכשניסיתי להסיטה בעדינות זינק
פתאום גופה הרדום ונצמד אליי בכוח אימים כמו ציוותה  'לא
תפריד'. 'טיפש' ו-'טמבל' היו צמד המילים היותר מעודנות שליוו
את תחושותיי אך את הנעשה קשה היה להשיב. פגעתי בה במקום כואב
והיא הרי כבר שרדה חמור  גדול ממני.
סחתי  לעצמי  שאני כנראה לא בנוי לסרנדות  תחת החלון או לשלט
רחב ידיים תלוי בכביש סואן. היא צעירה  ממני בשנים ולבטח מגיע
לה  משהו   טוב ממני. אבל הבושה על גבהות הלב אכלה בי בכל פה.

יום אחד התקשרה ובקול מעט מהוסס שלא הסתיר התרגשות ביקשה
להודות לי על הספר ששלחתי לה. היא סיפרה על ההפתעה הגדולה
שאחזה בה  וכשהצליחה להתאושש עיינה בחטף בשירים ומייד התקשרה.
'אבי-לה', מילמלה, 'לא ידעתי שיש בך את זה' והוסיפה 'מאיפה זה
בא לך?'  
מצאתי את עצמי מגמגם  קשות אבל אני חושב שבסופו של דבר עלה
בידי לומר לה.