|
זוכר איך היינו שנינו מהלכים ברחובות
באמצע היום
תחת כיפת השמים הכחולה
שנינו ביחד מעורבבים עם ההמון
עטופים ברכות, אני ואתה
חבלים קשרו בינינו
כשהיינו מהלכים בשדות בין פרחי חמניות צהובות
צועדים בנעליים כבדות אל עבר השקיעה
התמימות
התמימות שלנו
היא האויב הכי גדול
ולא, לא אהובי עיניך לא רואות נכון
אינך הכל יכול
אתה מסונוור מן האור הגדול
אך עולמך אפוף ערפל
ואתה כולך שבוי
סימני התמכרות ניכרים במבטך
קם מתוך סיוט מחכה לאותה ההרגשה
התעורר אהובי, התעורר
אין זה אלא תכסיס מרושע
הבט בי אהובי, הבט
אותי הגורל לכד
סגר עלי דלתות
נעל אותי לעד |
|
|
קמים בבוקר,
מרימים נעל אחת,
ואז מחפשים חמש
דקות לאן השנייה
זחלה, אני חושב
שהן רבות בלילה,
וכל פעם נעל
אחרת נעלבת
ובורחת.
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.