[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דנה נתיב
/
החברות הכי טובות לנצח

תמיד שהסתובבנו יחד כולם אמרו "הינה השלישיה" תמיד היינו
שלישיה כזאת אני אביטל וליאורה. שלושת החברות הכי טובות בעולם!
הכל התחיל לפני חצי שנה בערך כשישבנו בשכונה עם כל החבר'ה
וצחקנו על כל דבר אפשרי. ישבתי בין אביטל לליאורה כמו תמיד אבל
הפעם הרגשתי שהם מרוחקות. כל כך קרובות אליי אבל לא שם. לקחתי
את שתיהם לשיחה משולשלת (ככה קרנו לזה) וניסיתי לברר מה קרה.
אביטל שתקה וחייכה את החיוך המתבייש והמובח שלה. וליאורה, זאת
עם היותר ביטחון ואומץ החליטה להגיד משהו אחרי כמה דקות של
שתיקה.
"תראי דנה, את יודעת שאנחנו אוהבת אותך והכל אבל..."
"אבל מה אבל מה?" שאלתי בעצבים
"תראי, נכון ליאת?"
"נו, מה עם ליאת? דברי כבר! את מלחיצה אותי..."
"אוקי, אז עכשיו הכל השתנה, את יודעת עברת דירה ויוצא לנו
להפגש רק פעמיים בשבוע, אז...את יודעת ניהיינו שלישיה.."
"מה שלישיה? מי? את אביטל וליאת?"
ליאורה נתנה מכה לאביטל ועשתה מין פרצוץ שאומר תורך לדבר.
אביטל הבינה את הסימן שלה ואמרה:
"אמ מה? אה כן אנחנו שלישיה. וזה לא שאנחנו לא ניהיה חברות
יותר פשוט את יודעת לא השלישיה של החברות הכי טובות ו..."
לא הקשבתי לסוף המשפט פרצתי בבכי ורצתי משם מהר ככל שיכולתי.
כל הלילה חשבתי על השיחה הזאת ובכיתי, בכיתי הרבה. בפעם
האחרונה שבכיתי ככה הייתה בגן מילכה כשאמא השאירה אותי בגן
והלכה. אני זוכרת שפחדתי שהיא לא תחזור. ועכשיו, זה אותו הבכי,
הבכי עם הכאב שהיקר מכל אולי לא יחזור. וכן פחדתי הרגשתי כל כך
רע. החברות הכי טובות שלי, כל החיים היינו החברות הכי טובות
תמיד היינו ביחד.
וזהו, עכשיו הבנתי שהכל נגמר. נגמרה החברות הנצחית והרגשתי שפה
נגמרים החיים. אולי זה נשמע הגזמה אבל זה לא! אביטל וליאורה הם
הכל בשבילי הם הדבר הכי טוב שהיה לי. ועכשיו, עכשיו כבר אין
לי. עכשיו נישארה לי אותה צביטה בלב את אותו כאב. בכיתי כל כך
הרבה עד שנירדמתי. בבוקר קיבלתי טלפון השקמה של יום שבת.
ליאורה אלה מה אמרתי את אותו משפט רגיל: "היי ליאורה, מה
השעה?" אפילו לא זכרתי מה קרה אתמול. ליאורה הייתה ניסערת
ודיברה מהר מאד.
"ליאורה, את מוכנה לדבר עכשיו יותר לאט וברור ולהסביר לי מה
קרה?"
ליאורה לקחה נשימה עמוקה ואמרה:
"דנה, אביטל בבית חולים תבואי מהר אני יסביר לך הכל כשתגיעי
ביי"
ניתקתי את הטלפון ורצתי להתלבש אני זוכרת שאפילו לא הספקתי
להסתרק. כל כך ניבהלתי! לקחתי מונית לבית חולים ושילמתי לו
כפול כדי שיזדרז. כשהגעתי ליאורה הסבירה לי שאביטל התעלפה
כנראה מעודף סוכרים או משהו כזה. האמת שלא בדיוק הבנתי...
ניכנסתי לחדר בבית החולים והסתקלתי על אביטל שהייתה מעולפת.
היא הייתה כל כך יפה, כמו תמיד. המכונות שהיו מסביב הבהילו
אותי  ומהלחץ אפילו זלגה דימעה מעיני. גילה,  אמא של אביטל
שבעצם הייתה כמו אמא שנייה שלי. ישבה איתי וניסתה להגיד שהכל
יסתדר. אביטל הייתה בבית החולים חמישה ימים וכל הזמן אני
וליאורה היינו איתה, לא עזבנו אותה אפילו לרגע, בערבים עשינו
תורות ערב היא ערב אני כי הייתה רק עוד מיטה אחת פנויה ושתינו
רצינו להשאר עם אביטל. אחרי הצהריים המון חברים באו לבקר אותה
והביאו לה בלונים ומתנות. אני זוכרת את החיוך העוד יותר מושלם
שהיה על הפנים היפות שלה. ודימעה של התרגשות נצצה בעינייה.
שמחתי בשבילה, ואני וליאורה בכינו יחד איתה. כשהכל נגמר הסיפור
המדכא הזה היה מאחורינו הלכנו שלושתינו לשופינג מטורף שתמיד
עשה לשלושתינו טוב. כשהלכנו לאביטל הבייתה ועשינו שוב איזה
שיחה משולשת ניזכרתי במה שהיה, כל הקטע של הבית חולים בכלל
השכיח מימני את ליאת. ואז ניזכרתי שבכל הימים שאביטל הייתה
בבית חולים ליאת אפילו לא טרחה לבוא פעם אחת לבקר, ואפילו
טלפון היא לא הרימה כדי לשאול מה שלומה! זאת חברות אמיתית?
אמרתי לאביטל וליאורה מה אני חושבת על ליאת...האמת שאף פעם לא
הסתדרתי איתה, היא תמיד ניראתה לי סנובה כזאת שלא כיף לעשות
איתה כלום. היא לא אחת שיכולה להיות חלק מהשלישיה. אביטל
וליאורה הסכימו איתי ומייד ניראו הפנים המבוישות של שתיהם,
כאילו שתיאמו את זה בינהן. הסתכלתי על שתיהן ופרצתי בצחוק
הסטרי ומחורפן שתמיד הדביק את כולם. מייד גם הן הצטרפו לצחוק
המתגלגל, וככה ישבנו שלושתינו על המיטה של אביטל כשאנחנו,
שלושת החברות הכי טובות בעולם נהנות מסתם עוד יום של בילוי
משותף.



האמת, שהסיפור הזה הוא לא אמיתי, הוא רק דרך לספר על החברות
החזקה של שלישית החברות הכי טובות בעולם. אז באותה הזדמנות אני
רוצה להגיד לכן חברות יקרות שלי שאני אוהבת אותכן ואתן הדבר
הכי יקר שלי. ותודה על זה שאתן תמיד צוחקות איתי, תמיד שומרות
עלי, תמיד מגינות עלי, תמיד מעודדות אותי תודה שאתם חברות
שלי!
אוהבת אותכן באהבה שאי אפשר לתאר...שלכם לנצח...
-דושה-







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שוקו
ולחמנייה!





פרובוקטורית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/1/04 15:36
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דנה נתיב

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה