הדמעות שזולגות מעיניי לא יצליחו
למלא לי את כל חורי העבר
איך הכל כבר נשבר
כלום לא נשאר
חוץ מגשם.
הכאב הכובש את בטני כבר שנים
לעולם לא יוכל להסתיר ת'אמת
איך הוא קם ועזב
וכלום לא נרטב
מהגשם.

האבק שכיסה את פניי עד היום
רק השלה אותי קצת שהכל יסתדר
אך הכל כבר חלף
גם הוא כבר נשטף
עם הגשם.
צמרמורות של נוסטלגיה חזרו להזכיר
דברים שניסיתי אולי להדחיק
בדומה לשמשה
זלגה התחושה
עם הגשם.

בפסגת הר כאב שעוד לא כבשתי,
בוהה שוב למטה אל גיא התמימות,
כבר נמאס לי מזמן לחשוב פעמיים,
ובא לי למות.
מול אוקיינוס עמוק של שטויות ושקרים,
לא אלבש שוב עליי את מעטה הצביעות,
כואב לי וקר והכל מנוקר -
ואסור לי למות.