נפלתי על המיטה, שוכב על הבטן, נהנה מהרגע ואוהב את החיים, היא
ישבה מעלי, משחקת בשערי ומלטפת אותי ברכות.
כל כך אהבתי אותה באותו רגע, הרגשתי אותה רוכנת אלי, נושכת
קלות את אוזני, לוחשת לי כמה שהיא אוהבת אותי, כמה שהיא רוצה
אותי.
התגלגלתי הצידה, נותן לה ליפול עלי, מחבק אותה קרוב, מריח את
שערה ורק מחבק אותה, יכולנו להישאר ככה לנצח, אני מלטף לה את
הבטן והיא מחייכת, החיוך הכי יפה בעולם.
שרונה, אני אוהב אותך, אני אוהב אותך הכי בעולם. לחשתי לה, היא
הפנתה מבטה אלי, נישקה אותי, בשפתיים המדהימות שלה, הכי
מדהימות בעולם, נצמדת אלי יותר ויותר, מעט אותו גוף, נושמים
יחד, נרדמים מחובקים מתעוררים מחובקים, עוד נשיקה אחת, ארוכה
ונעימה, טעימה, אוהבת, חיבוק, ושוב בוקר רגיל, בוקר לחוץ,
לימודים, עבודה, חיים חברים, הכל שוב חוזר, רק בערב חוזרים
הביתה, נופלים על המיטה, משלימים אחד את השני, מילות אהבה
וגופות מחוברים, לבד יחד, רק שנינו, בכל העולם, אוהבים.
תכננתי הכל, מחר בערב, שנה שלמה יחד, כל כך אהבתי אותה, שלי
במשך שנה שלמה, כמעט לא האמנתי, פחדתי שזה חלום, שנה שלמה,
שלי, תכננתי הכל, קבענו בקניון בתשע, סרט מסעדה והביתה, סוף
שבוע קסום ארגנתי, נרות פרחים יין מוזיקה, הכל מושלם, ממש
כמוה.
תשע עבר, תשע וחצי כבר לא יהיה, עשר חלף, חיכיתי בקניון, היא
לא עונה לפלאפון שלה, נסעתי הביתה, אולי היא שם? רוצה להפתיע
אותי? קיוויתי, כל כך קיוויתי, לא חושב על הגרוע מכל,פוחד עד
מוות, אבל לא מודה בזה, גם לא מול עצמי.
התקשרתי שוב, ענו לי, אבל לא שרונה, לא היא, קולות של בית
חולים, שומע ברקע, ואישה מדברת, אומרת לי לבוא, מבקשת להגיע
מהר, כמה שיותר מהר, נכנסתי למכונית, נסעתי כמו שלא נסעתי
מעולם, פחדתי כל כך, נסעתי וראיתי את העולם מיטשטש מולי, הופך
למסך דמעות מרוח, בית חולים, מודיעין, קומה שלוש, טיפול נמרץ,
הכל מרוח, שרונה שם, חיפשתי, מצאתי, נשברתי, נהג משאית שיכור
עבר באדום אמרו לי, מהר מדי, היא לא הספיקה לעצור, אני מצטערת
היא אמרה לי, הרופאה שם, מצטערת, לא ידעתי מה לעשות, אמא שלה
ארגנה את ההלוויה, ואני רק עמדתי שם, שבור לגמרי, כאב מעבר
לדמעות, חושב על העתיד, על העבר, יושב מול הטלוויזה, רואה מה
שיש, חדשות, סטטיסטיקה של תאונות דרכים, זה מה שהיא עכשיו
מלמלתי, היא מספר! מספר קטן, מספר חמוד, מספר בשם שרונה, מספר
שלי, מספר אבוד.
המשכתי בחיים, לא יודע, לא חושב, ממשיך הלאה, חוזר הביתה ונופל
על המיטה, חושב שאולי היום, אולי היא תחזור, תגיד שהייתה בטיול
וסליחה שאיחרה ככה, תיפול עלי ותלחש שהיא אוהבת אותי, שוב, כמו
אז,  תגיד סליחה, והכל יעלם, ונאהב שוב, לבד ויחד, ננשום יחד.
עוד שנה עברה, חגגתי, שנתיים יחד, שנה לבד, לא אהבתי את הלבד
הזה, הוא היה בודד מדי, יותר מדי, בלי שרונה.
הלכתי קצת, אוהב את הרוח של הלילה, ליד הים, עליתי על הגשר,
מסתכל למטה, מים שחורים כמו הלילה, השתקפות של הירח, הכל כל כך
יפה, כל כך מושלם, כמוה,  התכופפתי קצת מעבר לגשר, רציתי לגעת
במים, להרגיש אותם, להרגיש אותה שוב, לחזור אליה. לאהוב.
נפלתי. אהבתי. ועכשיו גם אני, רק מספר.