|
מוקדש לנוער הרחובות ולכל שאר המתבודדים
ואם תעברו אולי תראו אותם
על המדרכה בפינה
בבגדים מקומטים
עם גיטרה וסתם תיק
רק מעבירים את הזמן
חלקם נשברים, מתמוטטים
ופה ושם גם מתמכרים
עוד לגימה ועוד איזו שאיפה
ולאט לאט הם נעלמים
הם עוברים, משוטטים
הם נוודים קטנים, בודדים
פעם הם ברחו
והם עדיין בורחים
כל יום, כל שעה
כל פעם מחדש, בלי בושה
הם כבר התרגלו להיות לבד
להיות ילדים של אף אחד
יתומים ללא בית
אסירים ללא סורגים
סתם
אסירים של החיים |
|
|
אני נכשלת
כרונית
בראיונות.
כבשל'ה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.