נפגשתי איתך היום בטיול שלנו בחוף הים, הייתי מוצפת בשמחה
ותודה.
סיפרתי לך איך הכל נפתח. כמו ברז שמישהו מנסה להוציא ממנו מים
והברז סגור חזק חזק, ומידי פעם רק מטפטפות כמה טיפות. זה כל כך
מתסכל ליד הברז העיקש הזה כי ממש דופקים עליו והוא תקוע.
לרגעים ניתן לחשוב שהצינורות כל כך חלודים ופשוט צריך להחליף
את כל המנגנון או שאין ברירה אלא להשתמש בחומר חזק לפתוח אותו.
אולי עולה גם איזה פקפוק אם בכלל מאחורי הברז הזה מסתתר בכלל
מקור מים. ואז - אחרי שעות שאת עומדת שם ליד הברז הזה, ועובדת
ממש קשה, לבדך, מנסה לפתוח אוחו מכל כיוון אפשרי. דופקת עליו,
מתאמצת בכל כוחותייך, כמעט נואשת והולכת בינתיים, עם כל הרצון
הטוב גם לך יש עוד דברים לעשות, אחרי זמן מה הברז נפרץ, באחת,
המים קולחים ויש זרימה נהדרת ממש קסם. ואת בכלל לא יודעת על
זה, אחרי כל העבודה הקשה שלך, ואני כל כך שמחה על הזרימה הזו
ורוצה שתראי את זה ותשתתפי איתי בשמחה ותהני מהמים הזכים האלה
שפורצים להם כי כל כך טרחת על מנת שזה יקרה.
אני ממש רוצה את נוכחותך שם איתי. אני לוקחת אותך איתי עם
המים.
המים זורמים, המון מים, מפלים ומגיעים לכל כך הרבה מקומות. חלק
שוטפים וגועשים, עוברים דרך גאיות ומערבולות ועל פני סלעים
נוקשים ומתפצלים לעוד ועוד נחלים ואפיקים קטנים יותר. חלקם
נכנסים למערות חשוכות ומפחידות, יש שהם ניקווים שם ויש
שממשיכים. לעיתים אפילו מים שעברו קודם בתהומות זורמים לבסוף
בקלילות למקומות נפלאים ויפים ומשייטים להם ברוגע. יש מים
שמחלחלים עמוק עמוק וודאי עוד יפרצו להם, בבוא העת, מאיזו
נביעה או כמפל. המון מים. המון חוויות וסערות. גם כאבים
וטביעות.
מים שמאיימים להטביע אותי ומים שמרווים את הנפש. מים, מים.
ואת איתי על פני המים, בתוכם, מתחתם. אנחנו יחד עוברות את המסע
הזה ולפעמים קשה וקר ואני כמעט לא מצליחה לנשום יותר ואת
מושיטה לי יד ואנחנו ממשיכות.
איך אפשר להודות על כך? כיצד אקח אותך איתי בכל המסלול הזה,
המלא כל כך? כי הדרך חשובה ולא רק המקומות בהם נקווים המים או
זורמים ברגע זה ממש. אני רוצה להראות לך את הדרך, את כיווני
הזרימה של המים, לספר לך על כל החוויות והשיחות ששוחחנו תוך
כדי, במקומות השונים, על התובנות והזכרונות שהופיעו, לפעמים רק
זמן מה אחרי שכבר עברנו ממקום מסויים. על הפחדים, על היופי.
והמים ממשיכים לזרום, גם עכשיו, וממשיכים לחלחל, להקוות,
להתאדות, להתמוסס ולזרום הלאה לעוד ועוד.
ובעזרת המים האלה כבר פרחו להם כמה פרחים. רוצה, בינתיים,
להגיש לך אחד, יפה, זך וריחני, הישר מהלב. שניחוחו ילווה אותך,
היום, אולי כל השבוע ותוכלי, מתי שרק תרצי, מפעם לפעם, לשאוף
את ריחו פנימה, להנות מיופיו, לשמוח בו,
הוא שלך. |