לכל המשרתים. לכל הנופלים. למשפחות, לאנשים משני הצדדים.
אליך חייל אחד.
אתה, ההוא, החסון במדים, אתה ששומר בלילות חשוכים.
בוא כבר הבייתה. מאוחר.
ספר לי
חייל שלי, עד מתי נחסיר פעימה לשמע ירייה?
עד מתי תוסור מעניינו שניה?
עניי וענייך לבטח.
רצוצות, עייפות, פוחדות, נוצצות בקור של הלילה.
אך יחד עם כל ארבע העיניים, גם כל עניי המדינה. שתדע. אתה יודע
אה?
כשתחזור. אם תחזור. תמשיך בדרך המיועדת. ואני, אני אחריך
חייל.
יהיה זה קצת אחרת. שונה השקיעה כשבלב זכרונות מכאיבים.
יהיה זה עצוב. מבגר, מאתגר, להמשיך, למרות הכל. חייב אתה
להמשיך.
ואני אחריך חייל שלי.
תגיד לי חייל על כל המחשבות שרצות לך בראש. תקל על מוח קודח.
ובין אותן מחשבות שים גם כמה תמונות רחוקות.
תמונות של ילדות וחיוך. תמונות של הורים ואחים.
הכנס גם רחוב ובית מוכר.
ושמור על עצמך חייל יקר. |