מונה גולד / אתהלך בארצך |
בנתיב אל פסגתה,
ובמשעול חרש אתהלך;
כמו קרקע מוצקה אתעקש
להגיע אל ארצך
כי שורשיך נטועים בתוכי
לנצח נצחים.
תן רק זמן לגלות יחדיו
כל פינה שטרם נתגלתה בך
ואתן בה סימן האהבה
בדרך אל הפיסגה.
יודעת אנוכי כי כל חיי
לא אוכל להגיע לעומקי לבך,
לא אמצה את אהבתי,
לא רוצה שיהיה סוף ל"עוד" שבערגתי
בלב, בראש ובגוף;
כמו אין גבול לחוש.
26/07/03
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|