אמצע שנקין, יום שישי בצהרים, עומדת אשה כבת 48 וארבעה חודשים
ואוכלת ארטיק שוקו בננה שוקו. מולה חנות נעלים ובה שלט המבשר
על הנחה אטרקטיבית, היא בוהה בו ומריירת. "שאול אף פעם לא קונה
לי דברים יפים", חושבת לעצמה. נוגסת בארטיק.
לקראת אותה גברת מאיץ נער בן 15 וחצי חבוש כובע ניקס, רכוב על
רולרבליידז. משב רוח אוורירי חולף על פני זקנה שמקיאה את נשמתה
בגינה ליד. הנער חוטף בטיסתו את הארטיק מהדפוקה שמפנטזת שיש לה
בעל בשם שאול, מי בכלל רוצה להתקרב אליך יא גועל. הוא נעלם מן
העין כהרף עין, כדג בשלולית מים, כמו גרוזיני בלי שיניים, כמו
לשונו של מכוער משדיים.
הזקנה מסיימת להקיא והולכת לקנות עוד ביסלי וקגלביץ'. |
