היא מרחפת בדרכה
ממגנטת את מבטי הסביבה
היא הולכת,
היא שטה,
היא מפליגה
גופה נע כקנה-סוף ברוח
חרישי, אצילי
מפלס דרכו דרך האוויר
ריח תשוקה אחריה משאיר
רגליה חטובות, שזופות, חומות
כאילו מפוסלות בעץ טיק
ביד אומן אפריקאי עתיק
ירכיה תחת העור זזים,
שריריה מקפצים
כאילו שיר לי שרים
ישבנה המוצק
גורם לי להרגשת מחנק
היא החתולה הפראית
בתנועה עסיסית
היא סימפוניה בתנועה
היא המיתר המתוח
על נבל הפורט ברוח
היא ה"אפריקה" שלי
היא הנמרה עבורי
היא אישה כלבבי
היא הטבע שבי
היא תהי עבורי
אם לא היא
אז מי?
גווה כתורן זקוף ניצב
בספינת רב החובל "אחאב"
בטנה השטוחה, למגע כמהה
חיים בתוכה ליצור רוצה
היא המנגינה, היא הזמר
שבי,
היא לי
שדיה כמפרש "חלוץ"
דוחפים אותה באילוץ
צווארה נע בגמישות
בכזו רגישות,
ברבור על אגמים
ידיה חותכות האוויר
בתנועה חיננית באוושה חרישית
ראשה נישא בגאווה
היא הפירואט בלבן
באגם הקטן
קרסוליה חבוקים
בעקבים גבוהים
אותה לתנועה מקבעים
שוקיה כאילו
בעלי חיים עצמאיים
ציפורניה טבעיים
את הלק לא חסרים
שפתיה כאילו אלי מפוסקות
רווח צר משאירות
חיוך דק שולחות
אדמומיותם לי דברי אהבה אומרות
שיניה בוהקות בחיוכה
את ליבי ממיסות
תלתליה מקפצים בחדווה
עם כל צעד מהיר ולא זהיר
בצבע הדבש
תענוג לגעת ממש
מבטה הכחול
שורף כל עין באישון שחור
בגדיה דבוקים
לגופה
מדגישים
קימורים
מצחה צח ונקי
גורם לליבי להמריא
היא תהי שלי!!!
היא הולכת היא שטה
ואני משפיל מבטי
ברגע הכי
שבו אני צריך להיות "קרבי"
מפסיד את מערכתי
היא לא תהיה שלי
הנוסע השמיני... |
