פנטומאס מרקורי / במורד ההר |
כן, כן, תגנחי,
כן, תני לזה לצאת,
כמו רוח סערה,
כמו לידה...
תני לזה לעוף,
לפרוס כנף
במורד ההר,
לתפוס מהירות האור,
לקראת המישור,
תני לזה דחיפה,
ממש אחרונה,
הביאי את הנשמה,
לתוך הזעקה,
תדחסי הכל...
שחררי מכבלי
המקובל,
תפתחי את דלתות
המותר,
כי אין אסור...
ושזה יבוא,
לפתחי
יפרוץ לתוכי
לבי והכרתי
ייתפס ויאחז...
ואני הנמצא עשרות
שנות אור, הרחק מכאן
אשמע, ארגיש
אדע אותך, כאילו יחד אתך,
הזעקה שלך,
גם שלי...
הנוסע השמיני...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|