הרוח והים שולטים בגופי
ללא היסוסים כך אמרת.
עוד ממרחק נראת מסוכנת,
כמו ישות שטרפה אנשי ים בעבר.

גבי החל סומר שהתחלתי לחשוב.
האם לקחת את הסיכון להסחף בין זרמייך.
האם לשקוע במערובלותייך ולרדת אל תהומותייך.
ותחושה ישנה של טביעה החלה מציפה את חושי.

הגבר הראשון שהיה לך, היה גל.
אפילו לא שמת לב איך שבר את לבך.
כבר כשנקשרת בקשר המלח הזה
הוא טרח להגיד לך שלכל גל יש סוף
אבל עמוק בפנים את האמנת  שזה ימשך לתמיד
ותצליחי לשנות אותו , כי אחרי הכל אין גל שיעמוד בפנייך.

אבל גם הוא ככל הגלים נשבר חזר אל הים ונוצר מחדש לגמרי אחר.
מאז הים אינו אותו דבר בשבילך.
גידלת עור עבה כדי להמנע מהקור,
גידלת ציפורניים כדי שבפעם הבאה,
בפעם הבאה לא יברח לך הגל,
את פשוט תנעצי את ציפורנייך כל כך חזק שפשוט לא יהיה לו
סיכוי.
ופיתחת אדישות לאדוות שנכנסות ויוצאות מהמפרץ שהוא כל כך שלך.

המבט בעינייך כהה,
ונראה שכבר אין שם שום רגש,
ורק אחד הוא רצונך , לתפוס גל, לנעוץ בו ציפורן ולקחת אותו
הביתה
אחר כך לשים אותו באקווריום ולהסתכל עליו כל היום,
גל שיהיה רק שלך.

ואני בין ציפורנייך, מנסה להבין את הקורה בעייניך
ועכשיו שהבנתי שאין לי סיכוי, מנסה לחמוק אל הים הגדול.
ובכל נסיון עוד חריץ אדמדם נחרץ בגבי המקושת,  
כשציפורן נואשת נשלחת לשם ללכוד אותי תחת גופך.

והסוף כבר ידוע מראש.
כי לטבע ריקוד קבוע,
והים הגדול, הוא חיכה ללא בוש,
אליו שבתי פותר געגוע.