|
מוצאת את עצמי מבינה
שכשאני חושבת על עצמי
הדמעות לידי בכיסא
בוכות את עצמן
מחפשת דרך כלשהי חזרה
מהמבוי הסתום
אבל מאחור יש פיסות ילדות
שלא מתחברות
ואין אני מוצאת שם מאום
וזו לא אני
שגרמתי לה לרעוד כך
אני רק יודעת להתבונן בעצב
בחלון
משם יש אופקים שטופי טיפות
ואולי גם דרכים שלא ניסינו. |
|
|
זה לא נכון
דוקטור, שלי היא
לא דמות
דמיונית.
החבר של שלי
בשיחה עם
הפסיכיאטר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.