New Stage - Go To Main Page

עמית בן-שחר
/
מוזרויות

זה לא שאני לא רוצה להיות איתה. לכל בחורה שאי פעם אהיה איתה
יהיו הקטעים שלה. וזה אפילו לא שהקטעים שלה כאלה נוראים,
להיפך. היא ממש בסדר, אולי הכי בסדר שפגשתי. אבל אפילו לה יש
את הקטעים האלה שלה, הקטעים האלה שאתה מכיר ומקבל כשאתה נמצא
בקשר עם מישהי.
זה יכול להיות דבר מאד גדול כמו לקבל את זה שהחבר מרביץ - אם
אתה בחורה, אבל זה גם יכול להיות העובדה הקטנה והמעצבנת שהיא
אומרת 'שלום לך' במקום 'שלום' רגיל. סתם לדוגמא.

וזה לא שאני לא אוהב להיות איתה, אני באמת כן, כיף לי וסבבה לי
וזה נהדר והכל. פשוט, כמו לכל בן אדם אחר בעולם, כמו לי ולך,
יש לה קטעים. לכל אחד מאיתנו דרך ההתנהגות שלו, ולכל אחד
מאיתנו יש דרך מסוימת לנופף לשלום. ואתה מכיר את איך שהחברים
שלך עונים לטלפון, ואיך שהם מסיימים שיחה, וכל זה.

וזה גם לא שאני מפחד מקשר, פשוט אני לא מרגיש נח עכשיו
להתחייב. לא, אני לא מדבר על התחייבות כזאת, אין לי בעיה
להתחייב למישהי, קטן עלי. פשוט אני לא מרגיש שאני יכול להתחייב
ללמוד את כל הקטעים שלה שאני יודע שאני אלמד אם אני אהיה איתה,
ואז אני אאלץ ללמוד להגיב אליהם, כמו שכולנו עושים. זה כמו
שלחבר אחד אתה נותן 'כיף' ולאחר אתה לוחץ את היד או נותן כזה
חיבוק גברי. זה לא כי הם חברים יותר או פחות טובים, זה כי זה
ה'קטע' שלהם, לא קטע רע, פשוט קטע, וגם לי ולך יש קטע כזה.

ואני נפגש איתה ולאט לאט אני יכול לדעת איך היא תדליק את
הסיגריה, ואיפה היא תשים את המאפרה.
ואני מפחד מזה. זה מפחיד אותי להתחייב לזה. עשיתי זאת יותר
מפעם אחת, והפעם האחרונה שעשיתי זאת למדתי יותר מידי, ידעתי כל
דבר קטן, כל טון בקול שלה, כל הבעת פנים הכי קטנה. וזה מפחיד
אותי, וכואב לי.

כי אני זוכר את כל הדברים הקטנים האלה שהיא הייתה עושה, זוכר
את כל הקטעים שלה. זוכר איך היא הייתה מעבירה יד בשיערה, איך
היא הייתה מחייכת, איך היא הייתה מרימה את עניה אחרי שהיינו
מתנשקים. ואת שונה. כל כך שונה. החיוך המדהים שלך, הדרך שעינך
היפות מסתכלות עלי כשאני פוקח את עיני אחרי שאנו מתנשקים. את
שונה ממנה כל כך - בתפיסת העולם שלך, בדרך שאת הולכת, בדרך שאת
מדברת. כל כך שונה... כל כך הרבה ללמוד, וכל כך הרבה לזכור...
ולכאוב.

אני לא יודע איפה  אני אהיה בעוד כמה שנים, ואני גם לא יודע מה
אני אעבור עד אז.
אבל אני כן יודע שאת כל הדברים האלו אני אזכור, וגם אז הם
יכאבו.
אני לא רוצה לזכור אותם, אבל אין לי ברירה. ואני לא רוצה שיהיה
לי סט שלם וחדש של זכרונות ממך, זכרונות שונים, אפילו לא
דומים.
אבל כואבים בדיוק באותה הצורה. אולי אני כן מפחד מקשר...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 20/6/01 14:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמית בן-שחר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה