הכפר אליו הגיע סטודנט למזרחנות באוניברסיטת בר אילן, שוכן
למרגלות רכסי הכרמל. בכוונתו לכתוב ספר על ערביי ישראל, ונאמר
כי הדרך הטובה להבינם, היא לגור בתוכם ולחקור אחר אורחותיהם
ומנהגיהם. סודרו לו מגורים באחת מסמטאות הכפר, שם ידע אישה.
תושבי הכפר הערבי היו מורגלים לפני שכניהם היהודים, שהיו קונים
בכפר. בשר, חומוס ופיתות תוצרתו נחשבו לשיאו של כל אירוע חברה
באיזור.
מואזין קרא בוקר לשוב אללה. שורות מתפללים כרעו יחפים פני
בוראם, הסטודנט ביניהם. עילגת השפה אותה שמע דוברת אלוהים.
זה מספר ימים, ביושבו לסעוד ארוחת הצהריים באחת מן המסעדות,
פגש בגבר בשם חוסיין שהיה רעהו.
הסטודנט הלך וחוסיין עקב. הם הגיעו לדירתו. חום ומחנק פרצו
כשנפתחה הדלת על ידי אשתו, שקבלה את פניהם, בצייתנות. הם שניהם
יחד נכנסו לתוך הדירה, שהייתה מרוהטת.
- אנו המדבר, אמר מארחו ברוגע, לאחר שהחליפו כמה משפטים.
איבריק כסוף הועמד על השולחן, וזוג כוסיות הוגש לשני הגברים,
מלאות קפה שחור. אתה סופר, הוא העיר לעצמו, והסטודנט חייך וחשף
זוג שיניים עקומות: כן.
לאחר שסיימו לשתות, איש איש ומחשבותיו, חוסיין קם ולחץ את ידו.
בתו הביאה אקדח, מסרה אותו לאביה, הוא לקחו וירה.