כולם התכנסו אצלי בבית, יש לי יומולדת, סוף סוף אני אהיה בת
16, אומרים שזה ה- גיל !
הם הביאו וודקה ויין אבל אני, לא בקטע של שתייה. האמת היא שאני
לא מרגישה שונה, ואפילו אני קצת עצובה, ככה זה בימי הולדת, הם
אף פעם לא בשבילך, הם תמיד לחברים שלך, ואז יש לך זמן לחשוב,
כשכולם מגיעים הביתה צועקים הפתעה ואוכלים במבה או משהו
בסגנון...
'היי! גילי! בואי הבאנו אחלה סרט!'
'אהה כן, אני באה' תמיד יודעים לחתוך לך ת'מחשבות בזמן, שלא
להגיע למסקנות, הם הביאו אמריקה  X, אחלה סרט, חבל שראיתי אותו
כבר ארבע פעמים, אבל אני משחקת אותה נלהבת, בשביל החברים שלי,
לא?
כל כך האמנתי בהם, בחברים שלי, שלא יעשו לי את זה, יהפכו את
היום הולדת שלי לעוד וויכוח ערכי אידיאולוגי, אבל נתתי להם את
היום הולדת שלי, אז למה זה כל כך מפריע לי?
'מה פתאום, בחיים לא נשיג סוציאליזם בעולם!' צעקה ענת, היה לי
מה להגיב, אבל אני לא רוצה להרוס לי, להם את היום הולדת
שלי,שלהם.
פעם הם כולם האמינו בשינוי אמיתי, לא יודעת מה קרה פתאום, כי
כולנו חשבנו אותו הדבר. לא דימיינתי את זה, הרי דיברנו שוב
ושוב, וענת... תמיד היתה בבית הספר מעבירה הרצאות על סוציאליזם
מהפכני. אבל האטומים האלה הסתכלו עליה ולא הבינו כלום, טוב מה
אפשר לצפות מאנשים אטומים.  ופתאום הכל התפוצץ, כמו הפופקורן
ששמתי במיקרו, אלפי הגרגרים שיצרו מקשה בתוך עטיפת נייר בניחוח
חמאה. כן, לא מטאפורה משהו, אבל באמת שזה בדיוק אותו הדבר, כי
ברגע ששמים את זה זמן לא רב על אש קטנה, כל גרגיר מצפוצץ לך
בתוך העתיפה
'נו גילי מה עם הפופקורן?'
'רגע, אני כבר באה, חכו לי אל תתחילו לראות את הסרט!'
ואז כשפותחים את העטיפה אז כל האדים שורפים אותך, ואם אתה לא
פותח בזמן ומשאיר את זה יותר מידי על אש קטנה אז העטיפה נקרעת,
ואז אתה שואל, מה עדיף? למות? או לוותר על הערכים,
האידיאולוגיה?
אבל אני?
אני אלך לראות את הסרט ולדפוק את הראש, אחלה יום הולדת 16,
שיהיה ככה בשנה הבאה