סימן ראשון של ראשית הידיעה הוא הרצון למות. קפקא אמר. אני
עוד לא הגעתי לשם.עוד לא יודעת מה בעצם קרה שם בין עופר לביני
אותו הלילה. מה יקרה לי, לנו, אם אדע.עופר לא יודע. עופר ישן
עכשיו. הכל קרה לפני כמה שעות . עמוק בראש אני יודעת שאין לי
ברירה. אני מוכרחה לחזור לשם אם אני רוצה לצאת מהגיהנום הזה.
בעיניים פקוחות לגמרי אני מתחילה לחזור לשם. השעה שתיים
בלילה.אני בחדר. עופר מגיע. רגע. אני עוצרת. לא חוזרת אחורה.
אני מחליטה לסלק מהדרך את כל ההגנות. ללכת על הגחלים. דרך
עינויים משלי.
עופר נכנס.הכל עוד לא קרה.עופר מתקרב אלי ואני רואה שמשהו לא
בסדר.
כואב לי נורא אבל אני ממשיכה ללכת. עופר עומד מולי.  פתאום
נעשה לי חם נורא ,שורף. אני נכנסת לשם. הגוף שלי נמתח, הידיים
שלי שורטות אותי מעצמן.ברגליים,בצוואר,בחזה. אני לא עוצרת.
עופר תופס אותי בשתי ידיו.ככה הוא מחזיק אותי כמה שניות. הוא
מנשק אותי אבל לא כמו תמיד.כאילו הוא נלחם בי.הוא נושך, משתולל
,פתאום הוא תופס אותי בכתפיים וזורק אותי על הקיר. הקיר קרוב
ואני חוטפת מכה חזקה בראש.אני מסתחררת לכמה שניות אבל עופר לא
רואה.
 אני ממשיכה ללכת , עכשיו הכל מסביב שורף,אדום לוהט.אני לא
רואה כלום רק אני ועופר בתוך האש.
עופר לוקח אותי מהקיר ומעיף אותי אל המיטה. אני שוכבת, הוא
יושב עלי.אני כמעט לא זזה אבל עופר לא רואה. ביד ימין שלו הוא
מחזיק את שמאל שלי,קצת מתחת לכתף,נשען עליה כולו.כואב לי אבל
עופר לא שומע. ביד שמאל שלו הוא פותח את המכנסיים;
החגורה,הכפתור, הרוכסן.
כל הגוף שלי מתכווץ עכשיו. השרירים רועדים ממאמץ. חם לי
נורא.אני יכולה לעצור בכל רגע,לצאת החוצה,לחזור אחורה. אני לא
רוצה. אני ממשיכה ללכת. יד ימין שלי הופכת לאגרוף.
אני מנסה לעצום עיניים,להכניס את הגוף להרפייה.עוד שנייה ואני
רפוייה לגמרי אבל עופר לא מרגיש.הוא נלחם בי עכשיו.אני מרגישה
אותו זז לכל הכיוונים, אחר כך כל הכוח שלו מרוכז בנקודה
אחת.הוא מניע את עצמו קדימה,עוד קדימה,בכל הכוח.פתאום הוא נרגע
כאילו יצא ממנו דיבוק.הוא נופל עלי. הנשימה שלו מסתדרת.עוד
שנייה.עוד שתיים.הוא מסתובב על הסדין ושוקע בעולם אחר.
עכשיו האש נעלמת.הכל מסביב שרוף, שחור.יש דרך החוצה.אני בטוחה
שיש.ממשיכה ללכת.
אני נשארת, שוכבת עוד כמה שניות, סופרת עד עשר וקמה. עופר
נמצא לגמרי בעולם אחר. עכשיו אני לעצמי.אני קמה ומתחילה לבדוק
. החולצה שלי קרועה,סימנים כחולים ואדומים על הזרוע
השמאלית,הכתפיים ,הצוואר.הראש כואב.כל זה כלום לעומת האש
ששורפת אותי מבין הרגליים ועד למעלה ,קצת מתחת ללב.
חם נורא. שורף. אני לא הולכת להתרחץ. במקום זה אני לוקחת קופסת
סיגריות ומצית, מתיישבת על הכורסא ומציתה סיגריה.
אני לוקחת נייר מהתיק שלי. לוקחת עט. החדר חשוך אבל אני
רואה.מחזיקה בשמאל את העט. בכוח. חורצת חריצים בניר. קפקא מונח
מולי. עכשיו אני יודעת שהוא צודק.