|
תמיד רציתי לשיר תמיד רציתי להיות מפורסמת .
בגיל 5 עמדתי על הכיסא ושרתי את השיר "אלוהים שלי", אז אלוהים
שלי עדיין לא הגשים לי את החלום.
היו הזדמניות אבל אני מחכה מחכה שיבוא מישהו וידפוק על דלתי.
סתומה אני יכולה להמשיך לחכות.
אפילו ניגשתי להסתכל על הנבחנים שרצו להתקבל לתוכנית ההיא
בטלוויזיה סתם להסתכל היה משעשע כל כך הרבה אנשים חושבים שהם
יודעים לשיר והם לא. ואני מוכנה לגלות לכם סוד...
כאשר הנבחנים והבוחנים יצאו מהחדר שרתי כן שרתי רק לעצמי
ולחברה הנחמדה שלי שסידרה לי את אישור הצפייה שם...
אפילו היא אמרה למה לא נבחנת אבל אני סתם מטומטמת.
אין לי פחד קהל אבל בכל זאת... זה מפחיד... כל הסיטואציה... כל
האנשים... בבית זה יותר קל אני עצמי והמקרופון.
חלום... בקצב הזה בהחלט אני יכולה להמשיך ולחלום. |
|
|
אחרי רבע שעה של
נסיונות כושלים
לגרום למלצרית
פולניה להבין
שאני רוצה
"אונלי מיט, אנד
צ'יז, נו סלד,
נו סוס" קבלתי
המבורגר עם חסה
ומללפון חמוץ,
כמובן בלי
גבינה. מסתבר
שבפולין חסה
ומלפפון, בניגוד
לשאר הירקות,
אינם נופלים תחת
הקטגוריה "סלט".
לבסוף נאלצתי
לשלוף את החסה
מהלחמנייה,
לנופף בה
ולהכריז "יו סי
דיס? נו גוט!".
רק לאחר מכן
הופיע ניצוץ
ההבנה בעיניה של
המלצרית
העילגת.
מעלילות ביג מק
בפולין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.