[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








סתיו. דימדומים. הרי אדום ורודים. אין פרצות לרוח. עננים
נמוכים שטים במרחב. שמים. כחול אפרפר. אוטובוס נוסע. מכוניות
טסות. אולי מהר מדי. אולי לאט מדי. ים המוות. כביש המוות.
תאונות היו פה?

תשים ספרדית! אני מעיז. די הרסת לי את האוזן עם היוונית הזאת.
די!
כמה פרצופים מסתכלים עלי. לא! הם לא מאיימים. אולי לא מבינים.

אני מעז. ספרדית שמעת! רוצים ספרדית! ככה סמבה על השולחן יללה
תשים!

הוא, מוריד מהלך. אצבעותיו מפשפשות שם מתחת לעמוד ההגה. עיניו
על הכביש. על הצג עוד נגן מצטרף עם בזוקי. "אחלה יוונית" אומר
מישהו מאחורי. אני נותן בו מבט מנטרל אחד והוא מרכין את ראשו.
מין חלשלוש כזה שדוף עם אף חד ומשקפי וודי אלן.

אני קם. כך שיראו כולם ויראו. את עוצם גופי יראו. אני מבליט
חזה. נושא מבט. מה עם הספרדית אני לוחץ בקול תקיף.
"סבלנות. עוד רגע" אומר משה הנהג. כולם שותקים איש לא מצייץ
מלה.
על המרקע מופיעות המחוללות בריקוד פלמנקו סוער.
"סמבה!" אני צועק "למבדה! קרנבל!" אני מנסה להבהיר לו למשה
הנהג.

וודי אלן צוחק. מה הוא צוחק? תכף אראה לו מאיפה משתין הדג, אני
חושב. עוד כמה צוחקים. גם הנשים מצטרפות לחגיגה. האוטובוס
צוחק.

"יאללה חוזרים ליוונית!" אומר נתנאל.
נו טוב, עדיף על פלמנקו אני חושב.
אוף. עוד פעם יוונית אני נושך את שפתי.
אני שותק. על מקומי שותק.
אני שותק וודי אלן צוחק.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה קורה?

אני קורא!


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/1/04 19:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חגי קמרט

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה