עכשיו,
משהגענו לשלב המכריע,
נביט היטב בכל שחלף.
מבטים קצרים, ענייניים,
כדי שנוכל לעבור על הכל.
אושר, שמחה, הרבה מאוד סבל,
הרבה מאוד אהבה.

ניקח את הפקלאות
ונארוז היטב את הזכרונות,
טובים יותר או פחות
ניקח את כולם.

הספקנו להיפרד כמעט לגמרי,
שלמים עם ההכרעה,
פוחדים לאין שעור מן הבאות.
התיק כבד מאוד,
לוודא שלא שכחנו דבר
עוד שניה או שתיים,
להתעכב
לא נוכל עוד לחזור.

כעת
משנסגרה הדלת מאחורינו
ונותרנו לגמרי לבד
נמצא פינת צל מאחורי הבית
נשב על האספלט
ונעלעל בזכרונות.