לאן היא הלכה?
כבר יומיים אני מחפש אחריה. שפיות קל מאד לאבד.
לכולם יש שפיות, עד שלב מסוים. כולם מאבדים את השפיות בשלב
מסוים. רוב האנשים פשוט מאבדים אותה כשהם מתים, נוכח לכך אין
לסובבים אותם די זמן לשים את תשומת ליבם לכך. חלק קטן מהאנשים
מאבדים אותה ישר לאחר המעבר מין הרחם של אמם לידיו הבטוחות של
הרופא המיילד - אילו הם ה"פגועים מנטלית". והחלק הכי קטן: הוא
זה החלק שאין מקבל את הכבוד המגיע לו, אילו שמאבדים את שפיותם
באמצע חייהם, המשוגעים. אסביר, איש שאין יודעים שאיבד את
שפיותו כיוון שלא היה זמן דיו לשים לב לכך, לא פוגעים בו
האנשים שכאמור לא יודעים שהיה משוגע ברגעיו  האחרונים. אלו
ה"פגועים מנטלית", הם למעשה נסלחים שכן אין זו אשמתם כי אם
אשמת הגורל שכן "נולדו חסר שפיות" למרות שלמעשה איבדו את
שפיותם שהייתה להם. ונותר החלק הקטן - משוגעים. אלו, הם
מואשמים באי שפיותם מכיוון שנפגעו לאחר שהיו שפויים זמן רב דיה
שיכירו אותם כשפויים ולכן נתנן לאנשים התחושה שהייתה בידם
הבחירה לשמור על שפיותם, אלו, הם הסובלים מהסטיגמה החברתית
שהמשוגעים הם אינם אלה אנשים שאין להם לא צורך ולא מרפא. למרות
שחצי הטענה נכונה (העניין עם המרפא) היא גם חצי שגויה. אדם
משוגע שימושי לחברה עד כאין שיעור. אדם משוגע ישמח לדלג לעבר
מתקן נפץ ולנטרל אותו, הרי במקרה הרע ביותר, הוא ימות. ובנוסף,
מי אם לא משוגע יוכל לדבר אל לב משוגע שני ולשכנעו שלא יקפוץ
מגגו של בניין בן 49 קומות?
כמה קל לאבד שפיות, שכן את שלי איבדתי בהיותי בן 14.9, אפילו
בשמחה. כל אחד שעומד לאבד את שפיותו כבר אז יודע איזו מתנה
נחתה עלי כבידו של אלוהים, השפיות הזאת שמחולקת ללא תמורה לכל
ילוד, ניתנת ללא תמורה מסיבה טובה, וכי מדוע שירצה אחד לשלם
למען דבר מיותר שכזה? ברגע בו אתה מבין ששפיותך נסוגה והשיגעון
משתלת על החלק המחשבתי של המוח, חיוך עולה על פניך, אוזניך
מתחממות ותחושה נעימה כאורגזמה קיצית מתפשטת בגופך. כמובן שכל
זה נעלם לאחר שאתה משתגע לחלוטין אך אין זה משנה. השיגעון
מצליח להתעלות אפילו את תחושות אילו, אדם משוגע שקם בבוקר קם
בשמחה ורננה, הוא אינו מתבייש ואינו מתאכזב הוא חש תחושות
חיוביות ומרגיש מציון. אדם משוגע שומע צבעים ורואה צלילים, הוא
מריח צורות ומרגיש ריחות הוא יכול להיות חכם יותר מפרופסור
וחזק יותר ממר עולם, הוא חושב בגדול מרגיש בגדול ויכול לעוף.
אז שפיות?
או אולי לא