איפה הן שלושת הלילות שאזלו לי?
כך סתם התבזבזו.
כמה עוד אמשיך לשבת בחוסר משמעות ומעש?

להסתכל על הקיר?

על התקרה?

על המיטה?

על כל השאר?

השעה 8 בבוקר.
התאריך -שנת 2004
השנה עוד לא ישנתי
גם לא דקה
ורק הקפה משפר לי את ההרגשה.
המזופתת,
המסעירה.
והסיגריות עוזרות לו
זו היא הקופסא ה8 שאני מעשנת השנה
וגם היא כבר עומדת להיגמר.
עוד 17 דקות בדיוק אלך לים. ובדרך...

הכל מבולבל, צבעים מוזרים קצת, רכרוכיות חסרת אופי.
גופי שלי מתחננן אלי שהשכיבו  לישון
אבל אני לא מצליחה! אני לא מצליחה! לא מצליחה!

לא נורא, הלילה הקרב הוא גם האחרון
מחר התקווה  תתן לי את המרשם הבא
ואני אחייך חיוך רחב, מלא שינאה וכעס
ואלך לישון לי בנחת
עד שגם החבילה הזאת תגמר.