וכך נולדתי אני אל תוך המבוך
אם זה בקשיחות או אם זה ברוך,

וציוד הוא אני בלבד
במצב רוח מיוחד.

יושב בצלע הר ברגש מלנקולי
או ספק קנטוני

משקיף אלעל
ורואה על ההר תפוז מכני
או אולי אלקטרוני

ועוגה של קינמון ותפוחים
על מרבד של פרחים.

חד קרן צעיר או מבוגר מתפס על ההר
גם בחורף וגם באביב
איתו דרקון די חביב.

האש שורפת ומפתה אך תוצאותיה
אינן ידועות לאיש
ואולי זה תחילתו של מעשה די מביש.

ואם הדרקון יחליט לנשוף
את החד קרן הוא ישרוף

ואולי סוס אציל  אז יוולד
והאש לעד תרקד.

או אז יבוא הפניקס
ויקטוף בצעד מחושב - חפוז
את התפוז.

מתוך ליבי השבור בקעה צעקה
על ההר אל ההר...

גשם סגול של קללה או ברכה ואולי שועלים,
הדרקון לא נרטב ספק למחצה
וכול טיפה צורבת אותי כמו חומצה,

ואני לא נילחם או מבקש ו/או  עותר
כי האם על הכחול או על האדום לותר.

זאבים נוגסים ברגליי
וינשוף מנקר בראשי,

והחד קרן נאבק במפלצות ירוקות
כי לו הן מרביצות ואליו הן יורקות.


ואולי זה הוא הדמיון
ואלי זאת המציאות.