לוחצים ולוחצים ולוחצים ואומרים ולוחצים...
עד שאני נהפכת לקובייה מרובעת, חסרת חיים, צורה וקול.
בלי רוח חיים.
מזיזים אותי לכאן, מעבירים אותי לפה,
משנים את דעתם, מסובבים אותי בין כולם.
עד שאני נהפכת לכלום. מתמוססת לאבק.
מאבדת כל יכולת לחשוב, לחיות ולהיות.
כמה שהייתי רוצה להיות רחוקה מכאן.
מהריבים הקטנים.
מהצרחות.
מההתנגשויות.
מתמוססת לאבק.
הלוואי שבאמת הייתי מתמוססת לאבק.
והולכת מכאן. רחוק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.