פילסתי את דרכי בנהר האדם והצבע,
כתם אדום בעולם צבעוני.
עיניי כאפר
שיערי שחור
עורי חיוור
ושיניי הלבנות מציצות מתוך זוג שפתיים
חסרות דם.
יצאתי כולי מסרט אילם
לסביבה מחרישת אוזניים
ולפתע הסתכלתי ימינה ושמאלה
וגיליתי פתח קטן
ואני,
סקרנותי מעל ההגיון,
קפצתי לתוכו.

עצמתי את עיניי לרגע
נותנת להן להסתגל לסביבה החדשה
צעקות הצבע אפפו את קיומי
משמיים כחולים לשמש כתומה
מפרחים אדומים לדשא ירוק.
כמהתי להישאר שם
בעולם המדהים,
השונה
אך הוא הטיח בי את אגרופיו
"אין כאן מקום בשבילך",
לחש בצעקה
מבזיק מצבעים משתנים,
עדיין לא בטוחים בעצמם
"אין מקום לאדם חדגוני שכמותך
בעולמי הססגוני."
עצמתי את עיניי
שאיבדו באותו רגע גם את ניצוצן הקט
ונראו כרגע אפורות מתמיד
וחזרתי כלעומת שבאתי.