היום כושי מתגייס, לי נשארו עוד כמה חודשים עד שגם אני "יתרום
את עצמי לצה"ל". בנתיים לכושי יש חברה, קצת מוזרה אבל סה"כ
מקסימה, החיבור ביניהם עובד אחלה. אחרי שכעסתי רבות על כושי
ואמרתי לו הכל הוא התנצל, הוא היה מופתע מכל העניין וחזר
לשובו. חגגנו לכושי בפאב וגם עשינו אצלו על האש. כשאני אצלו
בבית או בסביבתו אני מרגיש טוב, כיף לי בחברתו יותר מתמיד.
למרות שכושי מתכחש, הוא מקסים והוא מלאך ובחיים לא פגשתי ולא
אפגוש עוד כושי. ואני גם לא יודע איך אסתדר לי בחיים בלי כושי,
אבל אני לא צריך לדאוג, אני יודע שכושי תמיד יהיה שם איתי ואני
איתו, אחד בשביל השני. ואפילו את האקורדים של "החברים של
נטאשה" כבר הספקתי לנגן בלי סוף, כי הם של כושי.
כשראיתי את כושי בוכה אחרי העל האש, כשכולם הלכו, שמחתי, כי
ראיתי שוב כמה כושי מקסים וכמה אני אוהב אותו.
סה"כ כושי הרחיב את עולמי כמו שאף אחד אחר לא עשה, הוא לימד
אותי את פלאי הגיטרה, לימד אותי איך בנאדם צריך להיות בנאדם,
הכיר לי חברים חדשים, הכיר לי את המשפחה שלו, שלפעמים אני
מרגיש בה ממש בבית ועוד הרבה דברים אחרים.
אבל הכי חשוב כושי הכיר לי את עצמו, הפך אותי לחבר שלו ונתן בי
את הביטחון בו ובעצמי, ביטחון שאין לי, וספק אם יהיה לי,
למישהו אחר בחיי. את כושי אני אוהב ולעולם לא אפסיק, גם כשאני
כועס וגם כשכעסתי, תמיד אני אוהב את כושי.