.
מאיר שוורצמן.
אני לא רודף בצע אבל כמו שאומרים כסף סובב את העולם. אני מוכן
לעשות הרבה דברים בשביל כסף. נולדתי להורים עניים בירושליים
שעבדו קשה רק כדי לתת לשני הילדים שלהם אוכל. כן, כמו שניחשתם,
אחי הוא זה שייסד את המכון למדע בלתי רציונלי ואני יסדתי את
המכון הטלפטרון, לא כדי להתחרות איתו אלא כדי לקבל כסף.  את
הנסינית הראשונה שלי לקחתי על ידי כך ששכרתי עברינים לחטוף
אותה. לא כמו אחי שהיה צריך לשכנע אותם.  המדענים אותם הבאתי
היו משולי המדע. אלו שנפלטו מעולם המדע כי הם גרמו לשם רע למדע
מכל מיני סיבות. לנסינית שלי היה שם אבל אני נתתי לה מספר
3334.  החדרתי לראשה שבב מחשב שהמצאתי וקיוויתי לתוצאות טובות.
הסתכלתי עליה דרך מראה חד כיוונית. אחרי שהיא התעוררה ראיתי את
יסוריה, את הבלבול שעל פניה. לרגע ריחמתי עליה אבל לאחר שחשבתי
על הררי הכסף נאטם ליבי. כעבור כמה חודשים העברתי אותה לביתי.
את הלקוח שלי מצאתי די בקלות. בעצם הוא מצא אותי. אחרי כמה
שיחות טלפון סיכמנו להיפגש במסעדה. המסעדה הייתה הומת אדם.
אנחנו דיברנו בייננו וסיכמנו שהוא יראה את הסחורה ואחר כך אני
יקבל את הכסף. לקחתי אותו לחדר במעבדה והוא ראה דרך המראה את
הנסינית והשתכנע. הוא אמר שהוא צריך לדבר עם הלקוח שלו כי הוא
רק המתווך. אחרי שהוא חזר אלי הם נדברו בביתי ואחר הוא לקח
אותה אליו ויותר לא ראיתי אותה. אבל את הכסף אני מקבל.
דנה.
נולדתי להורים עשירים שפנקו אותי בכל, גם צעצועים לא חסרו לי.
אחד מהם היה רובוט משרת ששרת אותי כל הזמן. אבל היה חסר לי דבר
אחד וזה חבר אנושי. לכן הורי רשמו אותי לאתר הכרויות. שבסיומו
הם היכירו לי חבר אותו לא אהבתי כלל אך נאלצתי להיות איתו כי
כך הורי רצו.  כל התנהגותו הייתה מתנשאת, כשהוא נישק אותי היה
לו ריח מסריח מהפה. אבל בסופה של הפגישה אהבתי לעבור דרך פארק
חשוך שהוביל לביתי. הלכתי בו לבד ובכיתי על מר גורלי כשלפתע
שמעתי צעדים מאחורי. רצתי מהר, אבל הם השיגו אותי. תפסו אותי
ונתנו לי להריח חומר מרדים. שקעתי בשינה נטולת חלומות
כשהתעוררתי ראיתי את עצמי על מיטה בתוך חדר קטן. קמתי מהמיטה
וראיתי ראי גדול. ניגשתי אליו והמראה שנגלה לעני היה זוועתי
מצאתי במגרה כלי איפור והתחלתי להתאפר. אחר כך הסתובבתי בחדר
כדי להבין איפה אני ומי חטף אותי. לא מצאתי דבר חוץ מדלת נעולה
וחלון עם סורגים. את הדלת לא הצלחתי לפתוח גם במאמץ רב ואת
החלון מיותר לומר שלא הצלחתי לצאת דרכו. אבל הסיוט הנורא ביותר
היה שהיו לי לפעמים מחשבות. ראיתי גברים בעני רוחי שלא הכרתי
אף פעם. ראיתי אותם נשרפים, נחנקים, נורים. ועוד כל מיני
זוועות. ואחר כך חשבתי מחשבות ארוטיות. ראיתי גברים ונשים
בתנוחות שלא הייתי מעלה בדמיוני לבצע אותם. לא הבנתי תחילה
מאפה באים המחשבות האלו וחשבתי שהבדידות גורמת אותם. גם
החלומות שלי לא היו בסדר והיו מוזרים מרגע לרגע. לפתע נפתחה
הדלת ואדם אחד עמד בפתח. הוא הציג את עצמו כמאיר שוורצמן וטען
שהוא מדען. הוא הסביר לי שהוא עשה בי נסויים והכניס לראשי שבב
מחשב שהפך אותי לטלפתית. כלומר שאנשים מסוגלים להעביר אלי את
המחשבות שלהם. הוא אמר שהוא מעביר אותי אל ביתו ושאם אברח הוא
יאלץ להרוג אותי. עשיתי כבקשתו. החדר שלו ו היה מלא מספרים
שונים בניהם מהי הנפש? מאת שי מצפה.  אני ישנתי על המזרון והוא
על הספה. את המתווך הכרתי אחר כך. דיברנו בינינו בחדר נעול
ואחר כך הוא לקח אותי במכונית צבאית אל בסיס סודי.
דן אביב.
היותי רמטכ"ל לא נבע ממצוינות אלא כפי שאומרים מפוליטיקה. יום
אחד נקראתי ללשכה של גידי טאוב והוא אמר לי בלי הקדמות: אני
מקים צבא חדש שיחליף את צהל שעייף ממלחמות רבות. הצבא יורכב
מאנשים בעלי תכונות מיוחדות. מצא לי כמה כאלו ועשית אותי
מאושר. איך אמצא אותם? כמעט צעקתי הרי הם לא מטיילים ברחוב.