פופאי דה סיילורמן היה מכור לארטישוק, כל ערב ישב, שם כמה
ארטישוקים בסיר, מילא מים, הוסיף קצת חומץ ומלח וחיכה שעה פלוס
עד שהעלים היו ממש רכים.
הוא נהג לטבול את העלים ברוטב מיוחד שאוליב, בת זוגתו לחיים,
שתחיה, נהגה להכין: מיונז תוצרת חוץ, חרדל דיז'ון, שום כתוש
מגידול מהונדס מהאמזונאס ולימון איכותי מהשטחים.

ערב אחד כשישב מול הטלויזיה וראה בעוז 24 דקות מהתוכנית EXIT,
שבערוץ 10, תוך כדי מריחת לב הארטישוק בצלחת הרוטב, הוא הביט
במנחים הצעירים והיפים שישבו על ספת העור הלבנה והחזיקו ידיים
כאילו, אפשר לחשוב, היה איזה פיגוע או משהו כזה, ובחצי הקשבה
לדיאלוגים המרתקים שלהם שקע לו לאט לאט לעולמו הפנימי הרווי
במחשבות על ארטישוק ופילס לו מחשבה מקבילה בין העלים ונזכר עוד
כשהיה ילד רזה וסגור על התמכרותו הראשונה.

הוא זכר את עצמו מדליק סיגריה ראשונה שהדוד פלוטו הביא לו
ואמר: "קח פופאי, מהיום אתה גבר", זה היה בדיוק בבר מצווה,
כשיצא מבית הכנסת, שברחוב בוליבר 7 ליד השדרה סן מרטין
שבסנטיאגו צ'ילה,לאחר שסיים בזיוף מפליא את קריאת פרשת
"ואתחנן" ותוגמל ע"י הקהל במטח סוכריות, שאחת אפילו קלעה בול
לעין.
הוא השתעל חצי דקה ואח"כ כאילו התאהב בכל שאיפה ותוך כדי סחרור
הראש הראשון אמר:"זהו, זה אני".

בגיל 17 הוריו החליטו 'לעשות עלייה' והתיישבו בראשון לציון
מערב, קרוב לים.
מול חלון חדרו היה נוהג להשקיף בכמיהה ספק תמיהה על ילדי ישראל
המבוהלים, שעלו על המתקנים של הסופר-לנד ובדקו את גירוי בלוטת
האדרנלין שלהם, כאילו היה להם דחף טבעי לא מוסבר לפחד.
אימו לא אהבה את מראה השיניים המצהיבות מיום ליום של בנה
פופאי, ופחדה שהריח המהביל מפיו יסכן את עתידו הרומנטי, ולכן
ערב אחד הושיבה אותו על הכסא מול המראה הגדולה שבחדרה ואמרה:
"פופאי MI HICHO, מדוע אתה מעשן כל כך הרבה?, אתה יודע שזה לא
בריא, אתה לא רוצה שיהיה לך אצות בריאות כמו דודך פלוטו, נכון
חמוד? ורק תדע לך שנשים לא אוהבות גברים שמעשנים, פשוט לא,
ואתה יודע למה? כי זה פוגע בכושר העמידות שלכם, ושתגדל תבין".
פופאי שהבין את כוונת אימו והובך מעט ענה:
"אבל MAMA, אני מכור, לפעמים אני אוכל סנדביץ סתם כדי שהסיגריה
שאחרי תהיה טעימה יותר, או אני נוגע בעצמי מול המראה שלכם
כשאתם לא בבית כדי שהסיגרייה תיהיה 'סיגריה שאחרי' ".
אימו שהובכה גם כן על הפרט האחרון, בלעה את רוקה כמו אימא
צ'יליאנית טובה ואמרה:
"אוקי MI AMOR אז תמצא לך התמכרות חדשה, אני יודעת, כשהיית קטן
אהבת מאד תרד, הייתי מכינה לך מחית תרד והייתה שותה עם קש עד
הסוף".

אבל פופאי שנא את זה, בחוץ אולי פרצופו הקרין חדווה אושר ושובע
כדי שאימו תהיה מרוצה, אבל בפנים הוא שנא כל שלוק.
אז הם סגרו שאם הוא כבר מתגייס לצבא עוד שנה וחצי, על כל פעם
שהוא ירצה להדליק סיגריה הוא יעשה 10 שכיבות שמיכה, וכך הוא גם
יכנס לכושר וגם יצא מהעישון.

פופאי היה החלטי ובחודש הראשון היה מרביץ כמעט 600 שכיבות
שמיכה ביום, גם חבריו לכיתה הבחינו בשינוי, נו איך אפשר שלא,
בתוך שלושה חודשים השחיף של הכיתה גידל ידיים בהיקף של 40 ס"מ.
הבעיה הייתה חוסר הפרופורציות בגופו שהתגלו לאחר התרכזות
בקבוצת שרירים אחת, גופו נשאר רזה וידיו התנפחו למימדי ענק. כל
חבריו שרו עליו:"פופאי דה סיילורמן ... פופאי דה סיילורמן...
ידי אלי האנה וגוף כמו של חננה... פופאי דה סיילורמן".

בתור גבר רגיש הוא היה חוזר הבייתה עם לחלוחיות כלות מתחת
לעיניו ואימו הייתה מנחמת אותו באומרה: "MI LINDO, הם רק
מקנאים בך, חכה שתגדל הם ישמינו ויפתחו כרס וכל הבנות יחשקו רק
אותך". אבל על פופאי אימרות סתומות כאילו לא השפיעו כלל וערב
אחד בלי שום קשר לכלום החליט החלטה נחושה ורץ לספר לאביו:
"PAPA החלטתי, אני לא מתגייס, אני רוצה להיות אלוף אופנועי
שטח, אני הולך לעבוד ולחסוך ולקנות אופנוע שטח ולטייל בארץ
ולהתאמן בחולות פה ממול ליד הסופר-לנד". אביו קרא עיתון באותו
רגע והנהן ברוגע: "טוב MI NINIO תעשה מה שלבך אומר לך, ותן
לבטנך להוביל את דרכך אך אל תשכח לעיתים להשתמש גם בשכלך",
ודפק על קודקודו עם האצבע המורה.

פופאי חיפש עבודה בעיתון האיזורי ומצא מודעה - 'דרוש ברמן עם
ידיים שריריות לעבודה בחוף ראשון מערב', "אם זה לא אות משמיים
אז מה כן?" חשב לעצמו. פופאי התקשר ותיאם  ראיון למחר בצהריים.
בראיון ישבה מולו בלונדינית חמודה עם קצוות שרופים שחור ומבטא
אנגלו סקסי חזק ושאלה:"איפוא רכשת את נסיונך?",
"אין לי ניסיון", ענה.
"איך מכינים מרגריטה לימון?" שאלה
"אין לי שמץ" ענה
"אז מה אתה יודע לעשות? ומה לעזאזל באת לזיין לי במוח?".
פופאי קצת נבהל, טוב הוא חדש בשוק העבודה, הוא לא יודע איך
מתנהגים בחוץ בשוק החיים האמיתיים. ואז עלה לו רעיון הוא פשוט
הלך על זה עד הסוף והוריד את החולצה.
"וואו! זה לא יאומן מתי אתה יכול להתחיל לעבוד?" שאלה.
פופאי חייך וחשב כמה נכונה העצה הטובה של אביו לתת לבטן להוביל
את דרכו.

בתוך שנה חסך ל-D.R 350 יד 18 במצב שאפילו המועצה הפדגוגית
לאופנועי ענתיקה הייתה פוסלת מראש. הוא קנה אותו ממג"ד בגולני
שאמר לו :"תאמין לי אחי, הוא לא ראה שטח, בכלל. תגיד לי בן כמה
אתה? אתה לא מתגייס? בחור עם ידיים כמו שלך צריך כבר להיות
בצבא, לא? תבוא לגדוד שלי ונעשה ממך גבר אמיתי, אתה שומע." אבל
פופאי לא הקשיב בכלל ולא שם לב למג"ד שליטף את סיכת הלוחם שלו
בערגה והתחיל לספר לו סיפורי גבורה מהשטחים. פופאי היה מרוכז
באופנוע, הוא אפילו לא שם לב כמה מכוער והרוס הוא היה, כי הוא
ידע עמוק בפנים שהוא יהפוך אותו ל- NUMERO UNO.

לאט לאט הוא תיקן שיפץ התייעץ ונכנס להתאמן בחולות ליד
הסופר-לנד. ידיו החזקות נתנו לו בטחון והוא השתפר פלאים. וכך
בעודו רק בן 20 השתתף בתחרויות בארץ. הוא הרגיש רע שהוא קורע
את הג'בלאות בקפיצות עם האופנוע וחבריו עסוקים בלבדוק ת.ז
ולאסוף ביצים של מתנחלים. מה לעשות גבר רגיש , כל פעם שחשב על
זה נכנס לו האמוק לעשן סיגריה ונזכר באימו ברקע ממלמלת דברים
על כושר עמידות, והתחלחל.

הקריירה המקצועית של פופאי נסקה שחקים מעבר לציפיות של כולם,
הוא השיג ספונסר, נסע לתחרויות בחו"ל ראה עולם והביא כבוד
למדינתו הקטנה בפיסת האלוהים הזעירה שלו, אך בגיל 27 תאונה
מצערת קטעה את הקרירה שלו ולאחר החלמה של חצי שנה החליט לפתוח
מוסך באיזור התעשיה בחולון ולתקן אופנועים. הוא תלה שלט -
'מוסך כושר עמידות', ותוך זמן קצר הרוויח קהל לקוחות קטן אך
נאמן שידע שאצלו יקבל עבודה איכותית ולא עבודה בעיניים. הוא גם
הדריך קורסים של נסיעות שטח וטיולים בארץ כך שמהר מאד השלים עם
גורלו ואף נהנה מזה. כל ערב חזר לאשתו האהובה אוליב שתחייה,
שמאז שהיא לא צריכה יותר לדאוג לו שהוא נוסע בשטח באגרסיביות,
מכינה לו כל ערב ארטישוק עם הרוטב שהוא כל כך אוהב, כי מה
לעשות לכל התמכרות צריך תחליף, לא?