"אני חולק על דעתך", אמר. אבל אמר זאת יפה.
כל אחד יכול לחלוק על דעת כל אחד.  
כל אחד יכול. או בגלל שאנו לא מסכימים או בגלל שאנו לא מבינים.
ועד כמה באמת אפשר להבין?

לעולם לא נדע מיהו באמת האחר. לעולם לא נדע בדיוק מה עובר
בראשו. הכי קרוב שנגיע יהיה כאשר הוא יגיד לנו באופן הישיר
והכן ביותר את מחשבותיו.
וגם אז, זה רק כמעט.
אנשים שמלווים אותך שנים רבות יצליחו אף הם להפתיעך ולא להבין
לליבך באופן כה מתסכל. ואז תשלם את המחיר. של אי היחשפותך.  
ותשאל עצמך - "כיצד , אחרי כל הזמן הזה, הוא לא מבין אותי?
כיצד הוא תופס משהו באופן כה שונה ממה שהתכוונתי? מאיך שזה
נתפס בעיני?"

כמה שאנחנו לבד.
כמה שזה קשה לשתף. כמה אנרגיות.
אני שואף להפוך עצמי מוכר.  בזמן שאני שואף להכיר את השני. שתי
המשימות מוטלות עלינו בו זמנית.
רק כך ארגיש קרבה אמיתית לישויות אחרות, שבאשליית הקרבה אלי
יכולות להיות כ"כ רחוקות . ואין לי דרך לאמוד את המרחק. אולי
רק את נכונותן להקדיש לי זמן. ואולי זה פרופורציונלי למשהו.