מאבדת עצמך לדעת
והנה את על פי תהום.
ראשך מורם ועינייך כסומא.
מוכרת את ערכייך,
את גופך,
את ילדייך.

חושייך קהים
ובנייך מתים גיבורים;
מקריבים את עצמם לדעת
למענך,
למען מעללייך.

לא פוגעת.
פוגעת.
ובחסות אימתך תגאי.
למען יראו או שמא ייראו.
אך את לא תפקחי עין
את לא תראי.

כמו שכחת הזוועות,
כמו לא זכרת עברך.
כמו זנחת ערכייך,
דם בנייך,
שורשי קיומך.

ומה מחיר בנייך?

שמרי על ילדייך -
פושעי מלחמה,
ואל נא תמסרי נפשך.
לחשי אהבה בשפתייך,
וישובו בנים אל חיקך.

(מתוך "מחושך לאור" / קובץ שירים)