תעשי משהו בחיים שלך, אנחנו פישלנו, את לא צריכה.
אנחנו מין אידיאל שכזה, אם זה טוב לנו אז זה טוב גם בשבילך,
ואם זה לא טוב לנו, כדאי שתשכחי מזה.

תמיד רציתי להיות בלרינה, כמו אלה שמסתובבות בתוך קופסאות
תכשיטים, זה נראה לי כל כך חלומי לעמוד על קצות האצבעות בחצאית
ורדרדה לצלילי מוזיקה שמימית. הם צחקו על החלום שלי, הם זרקו
אותו על הרצפה וירקו עליו, אין בזה עתיד, לכי להיות משהו בחיים
שלך, זה לא בקטגוריה של "משהו".

חודשים ארוכים ישבתי ליד הסטודיו לבלט והסתכלתי בשיעורים,
ניסיתי לחקות את הצעדים שלהם, ופשוט לא הצלחתי, אז פשוט ישבתי
שם והסתכלתי עליהן, וכל כך כעסתי, אני גם הייתי צריכה להיות
שם.

בסוף הם שלחו אותי למורה פרטי למתמטיקה, למרות שהייתי די טובה
במתמטיקה, הם הרגישו שהם צריכים להעסיק אותי איכשהו, וכל שאר
האפשרויות לא היו בקטגוריה של משהו, אבל מתמטיקה זה בסדר.
אז התחלתי ללכת למורה פרטי למתמטיקה, קיוויתי שהוא ישלח אותי
בחזרה ויגיד שאני יודעת ושאין לי בעיה, אבל האידיוט רצה כסף,
הוא אמר שתדרש המון המון עבודה.
ככה שלוש שנים ביליתי במתמטיקה, הם החליטו שזה טוב ככה. בסוף
נגשתי לחמש יחידות במתמטיקה וקיבלתי ציון טוב והם היו מרוצים
נורא.

הם שלחו אותי לאיזו אוניברסיטה ואמרו לי להיות מורה למתמטיקה.
כמה שבכיתי להם ואמרתי שאני שונאת מתמטיקה הם פשוט לא הקשיבו
ורק אמרו שזה הכי טוב, זה בקטגוריה של "משהו".

בסוף סיימתי ללמוד ומצאתי עבודה בתור מורה למתמטיקה, והם היו
מרוצים כל כך, וסיפרו לכל העולם שהבת שלהם היא מורה למתמטיקה.
העבודה מדכאת, תיכוניסטים מעצבנים שזורקים עליך כדורי נייר
וקוראים לך בשמות מאחורי הגב. בגלל הדיכאון השמנתי ונהייתי
בטטה שמנה שמלמדת מתמטיקה, אבל אני עדיין לא יצאתי מהקטגוריה
של "משהו", הכל היה בסדר. עד שהם באו וצעקו שאני לא מביאה כסף,
לא כמו איגור לפחות. איגור תמיד היה הבן המושלם, הוא יותר משהו
ממני, הוא סוחר בסמים ויש לו מלא כסף, זה טוב, הוא מביא כסף,
וזה בקטגוריה של "משהו".

אז החלטתי: גם אני אהיה משהו שמביא מלא כסף. חיפשתי משהו וגם
מצאתי, לא משהו קשה מידי, עבודה מכובדת מאוד, יש לי עסק פרטי,
עם משרד ומתקן של מים מינרלים, זה משהו, הם היו מאוד מרוצים,
ככה נהייתי רוצחת שכירה.

ככה החיים נהיו יפים מאוד. יריתי במישהו פעם בשבוע, קיבלתי אלף
שקל בכל פעם, היה נהדר, הם לא התלוננו, יש כסף בבית.
עד שביקשו ממני להרוג בלרינה.
זה היה כמו לקחת את החלום שלי ולחנוק אותו (יותר נכון לירות
בו, חנק זו לא השיטה הכי טובה). בכיתי כל הלילה, אבל לא היה לי
הרבה מה לעשות, אחרת מוניטין שלי נהרס, אין יותר לקוחות, והם
יתלוננו שאין כסף בבית. חשבתי שזו תהיה דרך מצוינת לשכוח מזה
סופית, כי זה לא "משהו", אז החלטתי להרוג את הבלרינה הזאת
וביחד איתה את כל חלום הבלט.

אז קמתי בוקר אחד, שתיתי כוס קפה ויריתי בה איזה שלושה כדורים,
בקרירות שדי הדהימה אותי. היא מתה, אני קיבלתי כסף, הם היו
מרוצים. אבל אני לא. הרגשתי שעשיתי משהו רע, לא הרצח, לזה כבר
התרגלתי, זה היה משהו אחר, לא יודעת מה.