דוד נניק / שברי זכרונות |
בענן המקריב עצמו למען האדמה.
שבר במפרקת הרגשות
אין תחושה,
מביט באפור המאפר את השמים
ואין תחושות בעצבי העצב שלי.
רציתי לבכות על שאיני יכל לבכות
רציתי לצחוק על שאיני יכל לצחוק.
הכל כתמונה - אסטתי,
מעלה רגשות עמומים
כחרש הקורא עטיפה של דיסק
שבעבר יכל היה לשמוע,
כעיוור המנסה להזכר
כיצד נראו הצבעים
כשיכל היה לראות.
דוהר במכונית חיי
ומראות מתחלפים,
שם חימום ורדיו חזק
מבודד בבועתי המתעבה.
נוסע וחולם
על מה שאיני יכל לתאר עוד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|