לקוראי,
הרשו לי לפתוח בהתנצלות,

אין יצירה זו גמורה מכיוון שהיא מסמנת תקופה בחיי,
תקופה אשר נגמרה לפני שהסיפור הגיע לסופו.

בכל זאת הרגשתי צורך לפרסם את היצירה מכיוון שהיא מייצגת חלק
ממני, חלק שרציתי לחשוף.
תקופה שלשמחתי עברה.

פתיחה - הסיפור האמיתי (18.7.03)

יוצא החוצה בלי כלום,
אפילו את החיוך לא הצלחתי לארוז.
הוא ברח ביחד עם הכל,
ועכשיו ברחוב הולך ומחפש מישהו.
מישהו מיוחד שאולי יבין, מישהו
שאת החיוך ימצא בשבילי.

ואבא ואימא הם יודעים הכל.
מסתכלים עצובים איך הילד הולך לאיבוד.
חיפשו את החיוך אשר ברח אבל וויתרו,
ואמרו "ביי ילד,
ביי ילד אהוב,
כשתמצא תחזור אנחנו פה מחכים."
האם מישהו ראה חיוך מסתובב חופשי?
כי אם כן אז זהו החיוך שלי.


הסיפור האמיתי!?  11.7.03-?

שיחה!

- "וככה זה היה תמיד?"
- "כן."
- "אתה לא זוכר תקופה בה זה היה אחרת?"
- "אההה... הייתה אז את התקופה איתה אבל אני חושב שרק השלתי את
עצמי".
- "נו אז פשוט תשלה את עצמך שוב."
- סליחה, סליחה?
- "אתה לא יכול לצפות שהיא תשמע אותך"
סליחה!
- אפשר בבקשה עוד אחת, אותו הדבר, תודה.
- "נו?!"
- "מה?"
- "אתה לא הולך לענות?"
- "אני חושב על זה.
לא אני לא יכול. זה לא עובד ככה. זה פשוט דבר שלמדתי לחיות
איתו."
(תן לי לנחש, פעם הייתה בדיוק כמוני)
- "פעם הייתי בדיוק כמוך."
- (ואז קרה משהו ששינה הכל)
- "ואז הכרתי אותה. תבין היא שינתה הכל, אולי אני רק משלה את
עצמי, כמו שאתה עשית אבל זוהי אשליה ממנה אני לא רוצה להתפכח.
אתה תמצא מישהי, בינתיים תתעודד תסתכל קדימה עזוב מה שהיה
ותמשיך הלאה."
- "המשכתי הלאה."
- "נו זה טוב, ולאן זה מוביל?"
- לשום מקום. לפרישה מוקדמת."
- "אני לא מבין אותך."
- "לא אתה לא."
- "הייתי רוצה להבין."
- "תשמע זה לא ממש הולך תן לי כמה דקות לבד בסדר?"
- "כן מה שתרצה. אני הולך להתחיל עם המלצרית היא נראית
חמודה."
- "ביי."
- "אני חוזר עוד חמש דקות."
- "ביי."

שקט!

מחשבות רצות קופצות רעיון שאלה בחורה יפה, חיים, אברהם!
ו... פשוט לא. הכיוון זה מה שהלך לאיבוד לא סימה.
שנה אולי יותר לא חשבתי על אברהם ואתמול התקשרתי אליו. למה
עשית את זה?
זה בטוח לא הכיוון. צריך למצוא כיוון חדש אבל זה לא הכיוון.
היא הייתה דווקא נחמדה הבחורה ההיא מרמת השרון ואיך לא ביקשתי
ממנה טלפון, זה לא משנה היא בחיים לא הייתה נותנת אולי כן?
דברתי עם אבא הוא עזר מה מכאן? המלצרית באמת חמודה אבל איפה
איציק. הוא הלך אליה ונעלם בטח בשירותים מוריד את הבירה שהוא
שתה. הילד לא יודע לשתות בעצם גם אני לא. בכרך שנתיים מאז שפעם
אחרונה דפקתי את הראש בעצם במשך כל השנתיים האחרונות דפקתי
לעצמי את הראש עם סימה. אבל אותה לא דפקתי. איזה דפוק. למה לא
שכבתי איתה אז?
הרי עכשיו היינו יכולים להיות ביחד. טיפש. תראה כמה החלטות
שגויות אתה עושה. אבל סימה... זה רק לטובה, כן נסה לשכנע את
עצמך זה תמיד טוב. לא באמת זה לטובה מה הייתה מתחתן איתה. אוה
זה עשיר תצטט אנשים אחרים שאין להם מושג באיך אתה מרגיש, כן
אבל סביר להניח שהם יודעים יותר טוב הרי עד עכשיו לא הקשבת להם
ותראה לאן זה הוביל אותך. טוב נמאס לי חרא בירה אני לא נהנה
ממנה וסתם מסריח פה. יושב ומחכה לאיציק שנעלם אולי אני פשוט
אלך, לא אני אשב פה ואחכה לו רק שקט שתוק כבר ותסתכל על
הבנות.

הסיפור של איצק, לצערי.

- "הי הספיק לך הזמן לבד?"
- "כן, תודה."
- "המלצרית חמודה הנה קח, מספר הטלפון שלה."
- "מה קשור?"
- "אמרת שהתקדמת הלאה לא? אז הנה דחיפה קטנה שתעזור לך."
- "תודה."
- "היא חושבת שאתה ממש נחמד".
היי תתעודד, מישהי חמודה נתנה לך את הטלפון שלה למה אתה כזה
עצוב?"
- "זה בגלל הבירה והאוויר הדחוס."
- "מה הקשר?"
- "סתם... אין לי כוח להסביר, תודה על הטלפון, אני אעשה איתו
משהו".
- "תקשיב, קורע אותי לראות אותך כ"כ עצוב ומדוכא בו אני אספר
לך קצת עלי ותראה שלא הכל אבוד ודברים ישתפרו."
- "לרגע לא אמרתי שלא."
(בבקשה על תספר לי, בבקשה)
-"בכל מקרה עד לפני שלוש שנים בערך הייתי ממש כמוך, רוב הזמן
עצוב לא מסתדר לא כלום. ואז חליתי באיזה חרא כזה, לא ממש בא לי
לדבר על זה, אבל בבית החולים כשהייתי מאושפז נכנסה אלי לחדר
איזו מישהי חמודה, ענת, שטעתה בחדר, הייתי כ"כ משועמם וביקשתי
ממנה להישאר, היא אמרה שהיא חייבת לפגוש את אבא שלה אבל בדרך
החוצה מהחדר היא הסתכלה עלי שוב וחזרה פנימה תוך שהיא מסננת 5
דקות בלבד. 5 הדקות הפכו לחצי שעה ואז היא נזכרה שבכלל באה
לבקר את אבא שלה ויצאה מהחדר בריצה. לא ידעתי איך ומתי ואם
בכלל אני אפגוש אותה שוב, וידעתי שאני חייב. אני לא יודע אולי
בגלל המחלה ושהייתי קרוב למות או אולי בגללה אבל לא יכלתי
לישון כל הלילה ורק חשבתי עליה, ושפעם הבאה שאני אראה אותה אני
אעשה הכל כדי שתהייה שלי. למחרת היא חזרה, היא לא באה לבקר את
אבא שלה אלא רק אותי ומה עוד, היא באה עם פרחים ודיסקים
ושוקולד. ומאז אני שלה והיא שלי, זה הכי כיף שיש. ומאז אני אדם
אחר ואני אומר תודה לאלוהים. תודה על המחלה, היא הייתה הדבר
הכי טוב שקרה לי בחיים. ומאז אני לוקח כל דבר רע שיכול לקרות
בצורה אחרת, כל השקפת העולם השתנתה, אני פתוח יותר, שמח
יותר..."
- (חושב פחות)
- "...מגיב יותר מצליח יותר והכל פשוט יותר טוב..."
- (נסה סמים תקבל בדיוק אותה הרגשה וזה הרבה יותר זול ופחות
מחייב מלהחזיק חברה - פשוט הפכת לזומבי, דו חושב, לא ממש דו
חושב פשוט איבדת משהו מעצמך, משהו שכ"כ חשוב תפיסת העולם שלך
לא השתנתה היא פשוט קטנה נשארת רק עם הוורוד בספקטרום וויתרת
על שאר הצבעים)
- "...רן אתה בכלל מקשיב למה שאני אומר?"
- "כן בטח שמח יותר ומשהו כזה."
- "כן שמח יותר בערך לפני 5 דקות. אני כבר מדבר על משהו אחר.
אתה חי בבועה בן אדם, בורח למקום הפנימי שלך מסתגר, נעשה מדוכא
תתקדם הלאה תפסיק להיסתגר פנימה ותקשיב למה שחברים שלך מדברים,
אתה היית ממש נעלב במקומי יש לך מזל שאני כזה טיפוס שלא נעלב
ושמתקדם קדימה בכל מקרה תקשיב גבר, אני הולך להביא לנו עוד
בירות ולקנות קופסת סיגריות פה ליד מה בא לך לעשן?"
- "...!"
- "טוב אני אביא מה שיש."
- (ובדרך תעצור בשירותים)
- "ביי".

השיחה האחרונה

יושב בפאב מסריח, מחפש בנות להסתכל עליהן, שותה בירה שאותה אני
לא אוהב ומדבר עם עצמי.
אני לא נהנה.
זה לא אשמת הבירה, המלצרית, הבנות או כלום זה לא מה שאני אוהב.
אני שונא משחקים. לקחת את הפלאפון ולחייג.
- "היי".
- "היי".
- "מה נשמע?"
- "בסדר."
- "לא דיברנו הרבה זמן."
- "..."
- "אני מתגעגע אליך"
- "..."
- "סמושי אפשר לדבר איתך?"
- "אין על מה לדבר."
- "אני אוהב אותך."
- "..."
- "סימה תעני לי."
- "..."
- "סימה, מה קרה? מה קרה לנו בדרך?"
- "סמושי תעני לי" (אני צריך לנתק)
- "סמושי אני מת לדבר איתך."
- "רן תבין אין לנו על מה לדבר."
- "למה נפרדנו?"
- "די, דברנו על זה. אני צריכה ללכת."
- "סימה! די עם זה, את לא רואה כמה אני צריך אותך?"
- "די רן, די! אמרתי לך תפסיק כבר, תנסה להסתדר ותצליח. תפסיק
לחשוב עלי".
- "סימה אני לא יכול."
- "..."
- "..."
- "..."
- "רן אל תתקשר אלי יותר. אתה מבין?"
- "לא!"
- "ביי"
- "אל תנתקי לי!"
- "..."
- "..."
- "..."
- "ביי"
ואז לקחת את הרובה ולמות.
אני לא רוצה לנהל את השיחה הזאת איתה.
השיחה הבאה בנינו תראה ככה והיא תהיה האחרונה.
אני לא נהנה! אני לא נהנה! אני לא נהנה! אני לא נהנה! ואני לא
רוצה יותר.
התחלה חדשה הכל קשקוש אין כזה דבר. זה לא עוזר.
אני חייב לצאת מפה עכשיו, ללכת לאן שהוא, כל שהוא, לחשוב על
מישהי אחרת, זאת מרמת השרון. לא דוגמא רעה, אני עדיין כועס על
עצמי, צריך מישהי אחרת שתעסיק אותי. מורן. אף פעם לא היה לי
סיכוי איתה.
כמה הכל עלה? 22+22+70 שזה יוצא בערך 150+טיפ כמה בכלל יש לי
נשאיר 150 וזהו אולי המלצרית תזכור לטובה אולי אני באמת אעשה
משהו עם מספר הטלפון שלה. ולאן אני הולך מפה? ומה עם איציק?
שיסתדר לבד שימצא את הצד החיובי בזה. לפחות שילמתי בשבילו.

מלצרית

- "זהו אתה הולך?"
- "כן שתיתי מספיק, תודה. על הפתק שאיציק נתן לי לא רשום מה
השם שלך."
- "נעה."
- "נעים מאוד נעה אני רן."
- "נעים מאוד רן."
- "אני אשמח להתקשר אליך אם זה בסדר."
- "אם זה לא היה בסדר לא היית נותנת לך את מספר הטלפון."
- "לא נתת אותו לי אלא לאיציק, בכל מקרה נראה שאת ממש עסוקה
היום. אני לא אפריע לך יותר. תוכלי בבקשה למסור לאיציק שאני
הלכתי ושלא יחכה לי."
- "בכיף. אתה נראה ממש רע, הכל בסדר?"
- "כן, תודה."
- תשמע אני מסיימת ב 5 בבוקר אם תהיה פה אולי אני אוכל להחזיר
אותך הביתה או משהו."
- "אני אשמח, תודה."
- "ביי"
- "ביי"

ברחוב

אוויר. ערב יום שישי מסתובב לבד, רק לא לפגוש אותה פה במקרה.
היא בטח יצאה השבת, נמצאת עם חברות. ונהנית. מעניין איך היא
מרגישה. למה אני עושה את זה לעצמי?
למה אני כל הזמן חושב עלי? מספיק עם זה. די! כבר נמאסת, צא
מהראש, קול מחורבן. תולעת מגעילה, אין לך משהו אחר לחשוב עליו?
ועכשיו את שותקת. לא יכלת לעשות את זה לפני דקה? הבעיה היא
שאתה לא נותן לעצמך לחשוב על משהו אחר אתה לא רוצה לחשוב על
משהו אחר. הדיכאון שלך הוא כפי שאתה נהנה ממנו, מנציח אותו
ומטפח. אז פשוט תגיד לעצמך להפסיק עם זה. אני מנסה. אני לא
אוהב לצאת אבל אני עושה את ז. נמצא ברחוב הפאבים מלאים ומגעיל.
יש מקום יפה שאפשר ללכת אליו בערך קילומטר מפה. נשב ונרגע ניקח
את הנרגילה מהאוטו נשים קצת וודקה ונעשן. הפאבים ממש מלאים.
וואו היא ממש יפה.
ועכשיו הצביטה בלב. פאק אני כ"כ מכיר את עצמי, כל טיק מוכר, כל
טוק ידוע מראש. אין לי שמץ של סיכוי איתה, היא לא רואה אותי.
אף אחד לא רואה אותי. פשוט אוויר. אולי זה באמת נכון, באיזה
שהוא אופן? רמות קיום שונות, אני כאן והם שם? איך עוברים לממד
שלהם? המימד שלי קר ומגעיל ונראה ששם כיף יותר. בא לי להתקשר
לאלן אבל... היא עכשיו בטח מזדיינת עם אליק, אולי אני אהיה עם
אלן? אתה יודע שזה לא יקרה. ממשיך להעלות תרחישים בלתיי
אפשריים, למה שאני לא אהיה איתה? אני נמשך אליה? לא. אבל זה
דבר נבנה. תקשיב אתה לא נמשך אליה, יש לה חבר. זוכר אותו האדם
הגדול ההוא. החבר שלך. אליק. זה שבקורס טיס. זה באמת משנה שיש
לה חבר גדול בקורס טייס. אני בורח מאוד מאוד מהר וכל עוד הוא
לא תופס אותי אני בסדר. טוב, מספיק עם האופרת סבון הזאת, פשוט
לא וזהו. חוץ מזה למה כל הזמן לחשוב על בנות?
אלן-סימה-מורן-עדי. מי זאת עדי? זאת מרמת השרון יא מפגר. מה
עובר עליך? אהה. נכון טיפש מה עם אברהם הייתי אמר לפגוש אותו
אתמול למה זה לא קרה? בו נתקשר אליו.
(שיחה עם אברהם).
איפה הוא אמר שהוא נמצא? אהה זה ממש פה קרוב. יאללה יושבים
איתו על בירה, הולך להיות כיף מזמן לא חשבתי על זה בן. למה לא
בעצם? מוסכמות חברתיות? שטויות. מקום נחמד איך זה שלא הכרתי
אותו ואיפה אברהם? אהה יושב עם מישהי. בטח לסבית.

שלישיה

- "הי מה המצב ילד?"
- "בסדר מה איתך רן? ומה עם התולעים?"
- "חיים עדיין. בקרוב גם נפסיק עם זה. והתולעים בסדר, לצערי."
- "איזו אופטימיות. אני רואה שכלום לא השתנה מלפני שנתיים."
- "אתה זוכר את הפעם האחרונה?"
- "זוכר, איך אפשר לשכוח, עדיין כואבות לי הבייצים מאז."
- "אההה... כן בכל מקרה."
- "אני חושב שאנחנו מביכים את..."
- "אה כן שכחתי, זאת הדס."
- "נעים מאוד הדס אני רן, ידיד של אברהם."
הדס: "ידיד ככה קוראים לזה, הבנתי."
- "אני משער שאין הרבה טעם לחשוב על איך אני מתחיל איתך?"
- "אתה יכול לשכוח מזה כבר עכשיו."
אברהם: "חבל דווקא שלישיה נראה לי עכשיו ממש במקום, וממילא
אמרת שתרצי לנסות את זה עם בן אז למה כבר לא שניים?"
רן: "כן... תודה רבה אבי, זו תמונה שלא תצא משם הרבה זמן."
אברהם: "בכל מקרה בוא תצטרף, תשתה, תספר מה קורה, מה שלום
האישה?"
- "האישה עזבה, לקחה איתה את הבייצים שלי, לא נורא, מה שחבל זה
שהיא לקחה איתה גם את החיוך שלי שמאוד אהבתי."
- "אתה מחייך, זה חדש."
- "כן אני מחייך, הייתה לי את החצי שנה האחרונה הכי טובה
בעולם."
- "ובסוף שכבת איתה?"
- "לא"
- "אהם מעניין. האם אני רואה פה תבנית כלשהי?"
- "הי זה שלא שכבתי איתך אבי זו תעודת כבוד. לפי השמועות אתה
לא הפסקת לזיין בשנתיים האחרונות."
- "כן... זה תפקיד קשה אבל מישהו חייב לעשות את זה."
- "הי אבי זוכר את הפעם ההיא בגן העצמאות?"
- "מתי?"
- "עם אלן".
- "אהה כן אלן. מה איתה, עדיין עם אליק ופרח עדיין עם אור?
- "כן לא יצא לי לזיין אף אחת מהן בזמן הקרוב או הרחוק."
- "אם אני לא טועה אתה גם לא ממש רצית. גם כשהיית לך איזו שהיא
הזדמנות. תודה בזה, אתה הטיזר המושלם. יבשת אותי, את סימה ומי
יודע עוד כמה אנשים."
- "כן הבתול הניצחי ועוד מבחירה. ואחר כך הפסיכולוגית אומרת
שאין לי שום הפרעות נפשיות ושהיא לא רוצה לראות אותי יותר.
מצחיק. בכל מקרה אנחנו מייבשים את הדס."
- "אהה שמים לב שאני קיימת."
- (ואו הביטוי הזה מוכר לי מאיפושהו, אולי גם היא תקועה בדיוק
כמוני באיזה מימד אחר פשוט לא שייך).
הדס: "מה עובר עליו?"
אברהם: "הוא נעלם פנימה לעולם הפנימי שלו. היי רן אנחנו פה.
- "סליחה חשבתי על משהו. לא חשוב. כן הדס בדיוק התחלת לספר לנו
קצת על עצמך.
- "כן אבל שנייה, לפני זה. אמרתם משהו על גן העצמאות, אבל לא
דיברתם על זה, חמה?
רן: "היה נדר שתיקה, לא?
אבי: לא שזוכר לי.
- "מספרים?"
- "תספר."
- "פעם לפני המון המון שנים התערבתי עם אלן שהיא תקבל יותר
ממני בפסיכומטרי ובקיצור הפסדתי והוחלט אז בנינו שעל המפסיד
לבצע משימה, כל משימה שהמנצח יבחר. בכל מקרה לאלן יש ראש מעוות
ולי היה את התענוג לבחור בין שתי משימות נחמדות. הראשונה, נבעה
מזה שאני מאמין שכל הבריטים הומואים, מה שמסביר למה יש להם את
הצי הכי גדול בעולם (כן, אין כמו 200 גברים "תקועים" לבד על
סירה במשך שלושה חודשים) ולמה הנשים הבריטיות הן מההכי מוצלחות
בעולם בתחומי המדע והאומנות (אין כמו קצת תסכול מיני בכדי לשפר
ביצועים בדברים אחרים), בכל מקרה, המשימה הראשונה הייתה לשבת
בפאב בריטי ובאמצע משחק של מנצ'סטר לבוא לבריטי ענק שישב שם
לבד עם פיטצ'ר ענק של בירה בריטית הומואית ולשאול אותו אם הוא
במקרה הומו ואם כן האם בא לו לבוא איתי לבלות קצת. כמובן שלא
עשיתי את המשימה הזאת אבל המשימה השניה לא הייתה הרבה יותר
נחמדה. המשימה השנייה היתה לרקוד ערום בגן העצמאות באמצע הלילה
כאשר אבי מסתכל. ואני מוכרח לציין שזה היה לילה קר.
הדס לאבי: אני בטוחה שאתה לא סבלת.
- "לא סבלתי, אני דווקא נהנתי."
- "אתה יותר מדי נהנת. בכל מקרה זה הסיפור של גן העצמאות. אכן
סיפור שייזכר לדיראון עולם. ועכשיו נוכל בבקשה לשמוע קצת
עליך?

על הדס.

- "תראה אני לא ממש טובה בלספר על עצמי אז פשוט תשאל ואני
אענה."
- "מבטיחה לענות על הכל. אפילו על השאלות הקשות?"
- "אחרי כמה ששתיתי היום? אני לא חושבת שתהיה בעיה.
- "טוב אז נתחיל מהקלות ונתקדם הלאה.
בת כמה? אפוא למדת? כמה אחים? מה את עושה היום? מה התכנון
לעתיד וכו'."
- "אז ככה. אני בת שמונה עשרה וחצי למדתי בליד"ה, בת יחידה
מפונקת שלא עושה כלום."
- "ומה התכנון לעתיד?"
- "ללכת לצבא אני רוצה להיות מ"כית."
- "אני שונא מכ"יות".
- "למה?"
- "לא יודע, אני חושב שמי שהולכת לעשות את זה יש לה איזה שהו
חסך שהיא מנסה לפצות עליו בכך שהיא תהיה מוקפת בנים אשר נמצאים
במצב נפשי קשה והם מאוד פגיעים.
- "ובכן אולי יש בזה משהו, לפחות במקרה שלי. אני נרתעת מבנים,
טוב מרובם, את אבי פה אני אוהבת."
- "ואני אוהב אותך."
- (הייתי רוצה להחליף איתך. ללטף לה את השיער ואת הרגל אני ממש
מקנא).
"נשמע שכיף לכם ביחד, כמה זמן אתם מכירים?"
- "חודשיים? כן משהו כזה."
- "הבנתי, בכל מקרה ספרי קצת יותר השארת את הפרטים המעניינים
לוטים בערפל."
- "כמו מה?"
- "איך הבנת שאת לסבית? מתי? איך הגיבו ההורים? ומה את חושבת
על בנים?"
- "טוב אז זה סיפור ארוך כדי שנזמין עוד שתיה. אז ככה עשינו
איזו מסיבה הייתי בת 15 וקצת. זו לא ממש הייתה מסיבה, יותר
התכנסות כמה בנים וכמה בנות אותה תקופה היה לי חבר..."
- "שכבת איתו?"  
- "לא, לא הגענו לזה, הייתי בת 15, אל תשכח. בקיצור שתינו
דיברנו וכאלה ואז מישהו הציע לשים סרט כחול כמובן שכל הבנות
אמרו לא נחרץ אבל כח ההתמדה של הבנים בכל מה שקשור לנשים
ערומות הוא מדהים. ואז כשראיתי את הסרט לא יותר מדי עניינו
אותי הבנים אלא הבנות ומאוד נהנתי לראות את הסרט...
- (בת מושלמת חוץ ממשהו אחד קטן, טוב נו, בעצם שניים, אבי ממש
מרוח עליה).
- "...יום למחרת ישבתי ודיברתי על זה עם ידידה שהייתה שם וראתה
את הסרט, זה היה מצחיק, אני זוכרת שבאתי אליה נבוכה ומבולבלת
וביקשתי לדבר איתה אבל שתשמור על הכל בסוד. אני חושבת שהיא כבר
ידעה על מה אני באה לדבר איתה. ואמרתי לה שכשהסתכלתי על הסרט
הבנים לא עניינו אותי ולא גירו אותי והיא אמרה לי שהיא יודעת
על מה אני מדברת וגם היא הרגישה ככה. שתינו היינו נבוכות מאוד
ועזבנו את זה ככה בינתיים מערכת היחסים הטובה עד לאותה נקודה
שהייתה לי עם החבר שלי הלכה והתרופפה ושבועיים וחצי אחרי זה
שוב ניהלתי שיחה עם הידידה ובה אמרתי לה שאני לא נמשכת לבועז,
ושאני לא מפסיקה לחשוב על בנות. לפני שהבנתי מה קורה והספקתי
להגיב היא נישקה אותי. מיד לאחר מכן היא ביקשה סליחה ואני
אמרתי לה שהיא לא צריכה לבקש סליחה ושחלמתי על זה שהיא תעשה את
זה, ושלי בעצמי לא היה את האומץ לעשות את זה. אז שכבנו וזהו,
זו הייתה ההתנסות הראשונה. הידידה הפכה למאהבת ואז לשנואה ואז
למאהבת שוב ובסוף למאהבת שנואה וככה זה נמשך כבר שלוש שנים."
- "למה זה הפך להיות כך?"
- "כי אני אוהבת אותה או לפחות אהבתי והיא, היא לא ראתה אותי
ככה, היא עדיין לא רואה. היא רק משתמשת בי, ואני חלשה מדי וכל
פעם שרע לי אני חוזרת אליה. מין נקודת התחלה שממנה תמיד אפשר
לטפס למעלה כאשר נופלים אבל אני לא מעונינת בזה יותר. למען
האמת אני לא יודעת במה אני מעונינת."
- "את מדברת מבחינת אהבה? או מבחינה מינית?"
- "מבחינת העתיד. חסר לי משהו, ואני מחכה שיבוא אני משערת שאם
זה יהיה אהבה או התנסות מינית חדשה זה לא משנה. העיקר שיבוא
כבר, נמאס לי לחכות.
- "ההרגשה מוכרת. אני כל כך רוצה למצוא מישהי שתגרום לי להרגיש
טוב עם עצמי עד כדי שלא טוב לי עם עצמי לבד. החלום שלי הוא
לקחת את הנרגילה ולשבת על החוף בערב, לגמרי לבד, לגמרי בשקט,
רק אני והמחשבות ולא לעשות כלום ולא להרגיש כלום ובסופו של דבר
גם לא לחשוב כלום. ולא להיות נזקק למישהו הזה שישב לידי וידבר
ויקשיב. פשוט להיות שלם עם עצמי ואני בטוח שכאשר אני אגיע
לשלמות עם עצמי אני אהיה אדם שונה לחלוטין, ושהשינוי הזה יבוא
מתוכי, מעצמי, לא מזה שיש לידי מישהי שמחזקת אותי. אבל זה לא
קורה. ונמאס לי כבר לחכות שמשהוא כלשהוא ישתנה. וזה פשוט לא
קורה!
אבי: "היי תקשיבו השיחה הזו קצת כבדה בשבילי אני יוצא החוצה
לנשום קצת אויר אני חוזר עוד 10 דקות יאללה ביי."

לבד עם הדס.