עננים כבדים עלי מהלכים
מקצה אופק עד קצה האופק
השמיים של חיי, באפור
מרוחים למכביר
אין שמש ואין כחול
אין בוהק האור
אין ליטוף החום
אין חדווה
ואין יצירה
המסע נמשך אל העתיד
לרגע לא עוצר
לדקה לא מאפשר
להביט, להעריך
לחשוב להחליט
הדרך חד סטרית
בכיוון מוגדר
ללא אפשרות מעבר
להחליף כיוון
לשנות מגמה
ואם לרגע קט
אולי מזערי
יתפחו השמיים הכבדים
האפורים הכבדים
ויראו כחול חדש
זעיר ממש
האם יעמוד לי הגד
להבחין בהם מיד?
האם יספיק הזמן
לקחת מגמה וכיוון?
האם זה נכון להחליט
ללא ידיעת העתיד?
ואז קרן אור דקה
תרד מבעד לעלטה
תפגע בקרקע הקשה
תסמן לי נקודת מפגש
עם הגורל החדש
האם אזהה נכון
את משמעות קרן האור?
האם לא פח חדש
מלכודת לצעדיי
תהי בעוכריי?
האי הוודאות
סובבת אותי בסמיכות
מרגיש את הבל פיה
שומע את לחישתה
"מה אתה עושה
עתה?"
מכניסה בי פקפוק
מכניסה בי חרדה
מכניסה בי רעידה
מכניסה רגעי קפיאה
אבל אני יכול לה
הזמן, לא ממתין
את קצבו הוא מתקין
אותי לא שואל לרצוני
ולא שואל דעתי
אז יש לי רק דרך אחת
לשנס מותניי
לקפל מכנסיי
לקחת אוויר מלא הריאה
ולרוץ כמשוגע
להחליט בתנועה
לשנות החלטה מהיום למחר
אחרת אתעכב וזה מיותר
לא לחשוב יותר מדי
למעוד ולקום
לנוע...
הנוסע השמיני... |