בתוך ים של געגועים אני טובעת כשאני נזכרת בשפתייך,
עייני הופכות לכוכבים הנוצצים בלילה באור של תקווה כשאני מדברת
עלייך.
המרחק בינינו הוא חצי שעה נסיעה, זה נראה נורא מעט,
אבל אני מרגישה אבודה.
בליבי נשאר רק זכרון מאותו הערב שבו נישקו שפתיי את שפתייך
אמנם לא הכרנו אבל לי זה הספיק כדי להתאהב, להתאהב לתמיד
בזמן שאני כותבת לבי דופק 120 פעימות לדקה
אני שונאת את המחשבה שאני ממך רחוקה.
בריקוד שרקדנו הינו נסיך ונסיכה
אתה הרגשת אותי ואני הרגשתי אותך,
רגשותינו נשפכו כמו נהר של אהבה,
חיינו את אותו הרגע וזאת הרגשה נפלאה.
אני כותבת את השיר וידיי רועדות, ליבי בוכה מכאב ופחד גדול,
הפחד שאולי אני סתם עוד אחת בשביל, עוד אחת שנדלקה ושתרגיש
אכזבה.
אני יודעת שאסור לי איתך למהר, מפחדת מאוד אבל אני לא אוותר.
אם היה לי את האומץ להזמין אותך לרקוד
אז יהיה בי את הכוח להמשיך לחכות.
כמו ציפור הבונה קן לגוזליה רוצה אני לבנות קן אהבה,
קן בשבילי ובשבילך,בלי כאב, בלי אכזבה.
קן שיהיה מלא אהבה אמיתית ובו ישתלבו שתי נשמות לתמיד,
א ז בוא ותיתן לי סיכוי להגשים את חלומי, תושיט לי יד,
חמש אצבעות, שארגיש לא לבד,
שארגיש שהרגש שלך אמיתי,
שהוא בא מהלב, מלב שאוהב
ואני מבטיחה אני לא אאכזב! |