פה צעקה ושם עוד מכה,
לחי חטופה. מבט מאיים.
עיניים דומעות ועצובות.
במבטן מתחננות שיפסיקו.
הכאב הפיזי לא עוזר!
הן מנסות להחדיר להם את זה.
ושום מילה לא תצא מהפה.

וכשהכל נגמר,
בכי אחד גדול מתפרץ,
על כאב אחד אילם.
נפשי ומתסכל.
על כאב שיבין רק מי שחווה.
על הכאב שחוזר בכל חשיכה מרה.

על הפחד ששורר בתוך הגוף תמיד.
על המבט המאיים שחרוט בזיכרון.
על היד הגדולה הזאת, מול האני הקטן הזה.

על המכה הפיזית הכחולה הזאת,
והצלקת הנפשית שלעולם לא תעבור.