אצלנו הפרפרים, אין ילדות, אנחנו נולדים מבוגרים, ומיד
כשנולדנו אנחנו מחפשים עם מי להביא ילדים. הכי קטעים שאין לנו
מושג מי האבא שלנו ומי האמא שלנו. יכול לקרות שאחד מאיתנו
פתאום נדלק על פרפרית, מחזר אחריה, שוכב איתה, מביא איתה ילדים
ורק אחרי כמה דקות מתברר לו שהילדים שלו הם הנכדים שלה ובעצם
האחים שלו.
אצל אנשים זה לא ככה. מידי פעם אני והחבר'ה שלי יורדים על כמה
בירות בפאב הצוף על החמניה הגדולה ומרחוק אנחנו רואים אבא עם
ילד וילדה ועם רשתות מוזרות כאלו (שמשחקות איתנו תופסת
לפעמים). האבא שלהם כל הזמן עוזר להם, צועק עליהם, מסתכל לאן
הם הולכים. הם בכלל לא שמים עליו, מרוכזים בעצמם. נראה לי שזה
בגלל שהם לא באותו גיל. את האמת, נראה לי קצת באסה. הם לא ממש
מכירים אחד את השני, סתם קשר של תלות. אני יכול להזמין את אמא
שלי לאיזה דיסקוטק צרצרים, לצחוק איתה, להכיר אותה. אני יכול
לשחק עם אבא שלי כדורגל ממש כמו חבר שלי . הם לא חייבים לי שום
דבר , אפילו כשנקודת ההיכר המשפחתית מתחת לכנף מתגלה. אני זוכר
שפעם באיזה ערב ממסטל, אני וחדווה, פרפרית מה זה שווה, שדרך
אגב אחר כך התברר לי שהילדים שלנו הם הנינים שלה (מכאן שהיא
סבתא שלי) יצאנו לסרט על עדן החלון של משפחת משעלי. לסרט קראו
"בחזרה לעתיד" ובו מייקל גיי פוקס צריך לנסוע במכונת זמן לעתיד
כדי להיות בגיל של אמא ואבא שלו ולהיבהל כשאמא שלו מתחילה איתו
ושאבא שלו הוא כזה ילד חנון.
מכונת זמן, כאילו דה... חסכנו את זה ואת המגע עם הפרופסור
המטורף ששם בסרט וזה כיף לא נורמלי. בעצם, אם אני נזכר באיזה
קטע, זה לא תמיד כזה טוב, אז כשאמרתי לבת-זוגתי לאסור על הבת
שלנו, כשהיא תיוולד, לשכב עם פרפרים עד גיל חמישה ימים ובסוף
התברר שהיא שכבה איתי אחרי יום אחד ושהילדה שלנו (הנכדה שלי)
שכבה שוב איתי אחרי יומיים.