פרידה, למה לעזאזל פתחתי עכשיו את המילון לחפש את פירוש
המילה????? מה אני נורמאלית? אולי חיפשתי אישור מילוני לכל
עניין הפרידה הדפוק הזה. "פרישה מחברים וממשפחה" זאת ההגדרה
ואני רק יכולה לחשוב על תגובה להגיד. איך מילה כזאת קטנה, בת
חמש אותיות, במילון נתפשת כשלוש מילים קטנות ובלב כמיליונים.
כן, מיליוני מילים יכולות לעלות כרגע שמישהו אומר את המילה.
יכולות להביע רגש. הוא לא מדבר על הפרידה. בשבילו זה לא היה
ולא נברא, הוא מתחמק מזה בכל דרך אפשרית ואני לידו שוב טוחנת
מבפנים ושוב ושוב נזכרת.
עובדה. איזה בן אדם שפוי ונורמאלי הולך ופותח מילון כדי לחפש
פירוש לרגש שלו? הרי ידוע שאין לרגש הגדרה מילונית. פרידה זה
שם העצם הכולל של התהליך, תהליך מוזר, שטוף רגשות.
תראו לי פרידה שמסתיימת טוב. חייבת להיות כזו באיזה שהוא מקום.
אבל יש כל כך הרבה דמעות? ואני תמיד אמרתי, תמיד האמנתי, אני
לא בוכה בגלל בנים, אני גם לא בוכה בגלל פרידות. די זו הייתה
פרידה כל כך מיותרת. שוב ושוב אותה משחזרת. אוף.
יש הרבה דברים שאני לא ממש מבינה.
למה בעצם הוא עשה את זה? מה אני כזאת נוראית? מה לא מתאים לו
פתאום? למה הוא החליט להשתמש בפועל של עצם העצם ולמה פתאום הוא
נפרד ממני?
למה זה כל כך מוזר? למה זה מציק? למה זה עדיין כואב? זה לא
אמור להיות כך! בפרידות מבינים את המשמעות. מוותרים. נסוגים
לאחור, שוכחים. לא רוצים אותך זה רמז די ברור.
ולמה? למה הוא לא מדבר על זה אף פעם?
בלי לשים לב המונח הזה "פרידה" במילון הגיע לעיניי. אולי
חיפשתי שם משהו שיגיד לי כמו שאומרים לי בעצם כל הזמן "זה טבעי
להרגיש ככה, זה יעבור". אך הפירוש היה כל כך חסר רגשות. אולי
יש כאלו פרידות? אני חייבת לקלוט שנפרדנו, להבין, להפנים, זהו
סוף למערת היחסים. ואף אחד לא מבטיח לי שזה יפסיק להיות מוזר.