אני מרגישה שנפלת מלמעלה. ממקום קסום שרצה להרים אותי שהוא ראה
אותי. כאילו מישהי מהחברות שלי או מישהו מהידידים שלי שלח לך
מילה, מילה אחת קטנה ואתה החלטת לטפל בבעיה. "מה שבורה? שהיא
תהיה שבורה?" אז פשוט התחלת לאט לטפל בפצעים לי, לטפל עד כדי
כך שהם כבר החלימו ועכשיו אני מתאהבת בך.
אחרי כל טלפון שלך אני בעננים. מדקלמת בראש ללא מילים משפטים
שאמרת, זוכרת אותם לפרטים. יודעת לאט הכל עליך. מנסה פענח עוד
ביטוי מוזר. רוצה לנשק אותך אבל לא ממש יודעת עם מותר.
אתה נותן לי להגיש מיוחדת. אתה נותן לי להרגיש חשובה. כל פעם
שרוצה להיפגש אותי אתה לא רואה אבל חיוך גדול מתנוסס על פני
כמו על תורן במלוא הגאווה. גאווה על זה שבחרת בי, לקחת אותי
תחת כנפיך.
הראש שלי ממזמן עזב את הסדר המופתי של חיי. סדר העדיפויות שלי
ישנה בגללך. זה פשוט שעדיף לדבר איתך בטלפון על פני לעשות
שיעורים בלשון. ותמיד עדיף לראות אותך במקום ללמוד למבחן שיהיה
בעוד יומיים. ואת חשבון הפלאפון שלי? בקלות אפוצץ על הודעות אס
אמ אס לך.
אתה נפלת מלמעלה. ואנחנו יושבים קרוב קרוב על המיטה שלך. אני
מביטה לך לתוך בעיניים הירוקות שלך. מתהפנטת. מקשיבה לך בחצי
מוח, אך בחצי השני מדמיינת שתפסיק כבר לדבר ותפעל.
ואחרי כל סיום פגישה, אנחנו מתחבקים. כאשר ידיך על כתפיי,
אינני רוצה לעזוב. זאת חמימות יותר מידידות טובה- אתה גורם לכל
חלק בגופי להתאהב בך. הטלפונים ממך גוזלים עוד פעימה מין הלב,
עוד נשימה מהריאות הולכת.
ואם פתאום התברר שאומנם נפל מהשמים אבל לידי ולא בשבילי,
אתאכזב. אני שונאת אשליות זה כל כך כואב. ויפתח לו עוד פצע
גדול ואכזר אבל היחיד שארצה שירפא לי אותו- יהיה אתה.