ושוב היא באה, מופיעה בלי הזמנה, ללא כל התראה מראש...
מערבולת מטורפת שבדרכה לכאן סחפה לתוכה את הבדידות, השקט הכאב
והפחד
ועכשיו היא מאיימת לסחוף גם אותי, או שאולי אני כבר בפנים,
שבוייה שלה...
בתוכה - אני מסוחררת מטושטשת.
בתוך מערבולת מטורפת כמו סופה מהירה שאין לי שליטה עליה
סחפה אותי לתוכה ולא נותנת לי לצאת.
ואני,
כבולה לבדידות.
שבויה של השקט.
מכורה לכאב.
פוחדת...

רק מחכה לרגע שהיא תחלוף, ונגמור עם זה.
מחכה לרגע שהיא תמשיך ממני והלאה.
ואני יישאר עם השברים וההריסות שהיא הותירה אחריה ועם זיכרון
קיומה.
יישב וינסה לאחות אותם, להחזיר את מה שהיה
יישב וינסה להדביק את הרסיסים הפזורים...
אבל עדיין יישאר כבולה לבדידות, שבויה של השקט, מכורה לכאב,
פוחדת.
יישאר-
עד הפעם הבאה שהיא שוב תבוא בלי הזמנה, ללא כל התראה מראש,
תאיים לסחוף גם אותי ואני יהיה מסוחררת, מטושטשת - שבויה שלה.