לו לרגע אחד יכולת להסיר העטיפה
אם לרגע אחד מורידים את מסך הקטיפה
מסך המכסה את עיני האדם
מחשיך, משקר את כל העולם
אותו מסך השומר על השפיות
אותו מסך המפריד בן דמיון למציאות
אותו מסך ששובר את התקווה
אותו מסך, שהורג אהבה
והרי עלינו, על בני האנוש
מורעפת הקללה, נידונים לפחד, מהכל לחשוש
הקללה העוצרת את המסך
במפתח נעול ונחבא במקום נשכח
לו יכולנו את המפתח למצוא יום אחד
יהיה זה היום שיותר לא נפחד
המסך יעלם ואתו האימה
אך בשביל אירוע כזה דרושה גם חוכמה
אך לא תוכל ללמודה מספרים
זאת חוכמה הנרכשת באהבת חברים
ואחרי שנמצאה התשובה
חוזר אל העין ניצוץ אהבה
העין רואה הכל בצורה חדשה
הופכת פתאום ליותר רגישה
מבחינה בפרטים הקטנים
והשינוי מורגש בצורת הפנים
החיוך ששולט ברובו של היום
והראש שעסוק כל היום בלחלום
אך היכן המפתח נחבא לא אומר
אך אומר רק את זה , ונגמר
כדי למצוא את האוצר
חפש במקום שבלעדיו אי אפשר
מקום המביע רגשות, מעניק גם חיים
מקום זה קיים בכל האנשים
אך רק האדם בעל השכל החיובי
ימצא את המפתח במקום לבבי.